ת"א 18736-07-11 ואח'

1. לפניי בקשה לאכיפת פסק-חוץ. מדובר בפסק-דין של בית משפט בארצות-הברית (United States District Court of the Southern District of New York), בתיק 06 Civil 5982.

ביום 6.9.2015 הודיע המשיב כי הוא מסיר את התנגדותו לאכיפת פסק-החוץ, זאת בעקבות החלטה שניתנה בהליך אחֵר בארצות-הברית, שבו תלה המשיב את יהבו.

לאחר שעיינתי בתיק ומשהוסרה כאמור התנגדותו של המשיב, אני מקבל את הבקשה ומכריז על פסק-הדין נשוא ההליך שלפניי כפסק אכיף בישראל ובר-ביצוע לפני לשכות ההוצאה לפועל בישראל.

2.הצדדים טענו לעניין ההוצאות. המשיב סבור כי אין מקום לחייבו בהוצאות, זאת בעיקר מן הטעם שהוא טען לאורך כל הדרך כי יש להמתין לתוצאות ההליך הנוסף בארצות-הברית, ואילו המבקשת סירבה לכך ואף פעלה באופן שיש בו כדי להאריך את ההליכים ולהעמיס הוצאות מיותרות. המבקשת מצדה סבורה כי יש לפסוק לה הוצאות בשיעור ניכר, זאת בין היתר לאור "קריסת" הגנתו של המשיב – הגנה שלדעת המבקשת הייתה נטולת-יסוד מלכתחילה – ולאור העבודה המרובה והעלויות הגבוהות שהיו כרוכות בניהול התיק, נוכח התנהלותו של המשיב.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, באתי למסקנה כי יש מקום לפסוק הוצאות לתובעת בהליך זה. המבקשת יזמה הליך ובסופו של דבר ניתן לה הסעד שביקשה (וברי כי ללא הגשת הליך של בקשה לאכיפת פסק-חוץ, לא ניתן היה להגיע לסעד המבוקש). במצב דברים זה, הכלל הוא שהמבקשת זכאית לפסיקת הוצאות, ולא שוכנעתי כי לחרוג מכך בענייננו. לגבי הוצאות המשפט, אני רואה לפסוק לתובעת את הסכומים שפורטו על-ידה ואשר לגביהם צורפו אסמכתאות, לאמור: אגרה בסך 616 ₪, שכר העד המומחה בסך 12,780 ₪ ועלות התרגומים בסך 2,299 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. לגבי שכר טרחת עורך-דין, נתתי את דעתי למכלול הנתונים לרבות מורכבותו של ההליך והיקפו, וכן טענתו של המשיב כי הוא התחייב מלכתחילה שלא לעמוד על התנגדותו לאכיפת פסק החוץ אם תידחה עמדתו בהליך בארצות-הברית, וכי בסופו של דבר הוא הסיר את התנגדותו לאכיפת פסק-החוץ ובכך התייתר הצורך בקיום ישיבת הוכחות ובהכרעה שיפוטית. עוד אציין, כי לא נעלמה מעיני גם החלטתו של בית המשפט מיום 9.11.2011, שלפיה שאלת ההוצאות בגין הבקשה לביטול העיקול הזמני תובא בחשבון בסיום ההליך. בסופו של יום, אני מחייב את המשיב לשלם לתובעת, בנוסף להוצאות המשפט כאמור לעיל, שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

3.לגבי הכספים המוחזקים אצל כונסי הנכסים: לא אפרט כאן את כל הרקע להחלטתו של כבוד השופט שוורץ מיום 18.12.2013, שבה הורה כי צו מניעה זמני שניתן קודם לכן, אשר אסר כל דיספוזיציה בדירתם של המשיב ורעייתו בעיר לוד, יוּמר במינויים של באי-כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך קבלת כספי התמורה בגין מכירת הדירה. כעת, כשבא הליך הבקשה לאכיפת פסק-חוץ אל קיצו, אין מחלוקת כי יש להעביר למבקשת מחצית מהסכום המצוי אצל כונסי הנכסים (המשקף את חלקו של המשיב בכספי התמורה), אך קיימת מחלוקת לגבי המחצית השנייה של הסכום (המשקף את חלקה של הגב' אמינוב, רעייתו של המשיב).

לאור האמור, ובהיעדר התנגדות, אני מורה לכונסי הנכסים להעביר מחצית מן הסכום המופקד בידיהם, בגין מכר הדירה, למבקשת, וזאת על-חשבון החוב הפסוק.

לגבי המחצית השנייה, אין להורות בשלב זה על העברת הסכום למבקשת. אין מחלוקת כי רעייתו של המשיב אינה צד לפסק-החוץ ואינה בעלת-דין בהליך הבקשה לאכיפת פסק-חוץ. יובהר, כי הבקשה שהגישה בזמנו המבקשת, לסעדים זמניים ביחס לדירה (במעמד צד אחד), הושתתה על ההנחה כי לרעייתו של המשיב זכויות בדירה. למעשה, הייתה זו המבקשת שציינה, בגדרי אותה בקשה, כי מטרת הבקשה היא לשמר את היכולת להיפרע גם מרעייתו של המשיב, מכוח שיתוף בחובות, וכי "לכשתתגבש זכותה של המבקשת לאחר מתן פסה"ד בתיק זה קרי: אישור פסק החוץ כאכיף וכחלק מהליך גביית החוב עפ"י פסק החוץ, אשר אז בכוונת המבקשת להגיש תביעה נגד אשת המשיב, כדי בין היתר להיפרע בגין חובו של המשיב, מכוח קיומו של שיתוף בין בני זוג בחובות". אמנם כעת המבקשת טוענת כי למשיב זיקה בלעדית לכספים שבידי כונסי הנכסים, אך כאמור הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הטיעון שקדם למתן הסעד הזמני. אף אין בידי לקבל את עמדתה של המבקשת, היום, כי בהחלטתו של כבוד השופט שוורץ לגבי הסעד הזמני כבר גלומה הכרעה בסוגיית השיתוף בחובות, ולא מצאתי כי יש בטענותיה של המבקשת בתגובתה מיום 21.9.2015, לרבות התבטאויות כאלה ואחרות המיוחסות למשיב במסגרת ההליך בארצות-הברית, כדי לאפשר מבחינה משפטית "קיצור דרך" בכל הנוגע לחיובה של הגב' אמינוב, שאינה צד להליכים שלפניי, ושלא הוצגה לפניי כל החלטה בהליך אחֵר הקובעת את חבותה כלפי המבקשת.

על רקע האמור טוען בא-כוח המשיב כי יש לקצוב פרק-זמן למבקשת לצורך הגשת תביעה נגד הגב' אמינוב, שאם לא כן יועברו הכספים לידי זו האחרונה. עמדה זו מקובלת עליי. בהתחשב במכלול הנסיבות ובהשתלשלות העניינים בכל הנוגע לצו שניתן, אני מורה כי המחצית השנייה של הכספים המופקדים אצל כונסי הנכסים תועבר לגב' אמינוב ביום 29.11.2015, אלא אם תקום לכך מניעה מכוח הדין או מכוח החלטה שיפוטית.