ת"א 1872-05-14 רכבי נ' ברונשטיין

1.לא הוגשה תגובה בהמשך להחלטתי מיום 28.7.2014 בבקשה זו (מס' 10 בתיק הממוחשב), ולפיכך תינתן החלטה זו, בשאלת הסמכות והמועדים, בלא המתנה נוספת לתגובת הנתבע, ואף בלא צורך בחקירות, שכן לעניין המועדים מתבססת ההחלטה על העובדות להן טוען הצד שידו על התחתונה בהחלטה זו: התובע.

2.הח"מ אינו מוסמך להכריע בבקשה לדחיית התביעה על הסף, בהיותה מבוססת על תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"), וסכום התביעה חורג מהסמכות המיוחדת הנתונה לח"מ כרשם בכיר. לפיכך, כל סמכותו היא לשקול את שאלת הסמכות העניינית בגדר הדיון בסעד הזמני (מכוח ההוראה המקובצת של סעיפים 104 ו-79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

3.על פני הדברים, לא נעדר בית משפט זה סמכות לדון בחלק מרכיבי התביעה (ואולי רכיביה העיקריים) – בהיותה מבוססת על עילות שבפקודת הנזיקין, גם אם לכאורה חלק מעילות התביעה (אלה המבוססות על סע' 31 לפק' הנזיקין ועל חוק עשיית עושר ולא במשפט) אכן מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

4.יכול והפתרון הוא פיצול התביעה (ברוח הדברים שנכתבו בע"א 2618/03 פי.או.אס. נ. ליפקונסקי (פד"י נ"ט(3) 497)) - אולם דיה להכרעה בשעתה, ומאת המותב המוסמך.

5.לפי שעה, לעניין העיקולים הזמניים, די בכך שאין מקום בשלב זה להורות על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה. אעיר בשולי הדברים, כי אפילו הייתי קובע שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה כולה, כי אז לא היה דין העיקולים לפקוע, וההלכה בעניין זה ידועה.

6.אלא, שבעניין המועדים התוצאה היא שונה, ואכן יש לקבוע כי העיקולים הזמניים פקעו.

7.מקובלת עלי, לצורך זה, גרסת התובע בדבר המועדים, כפי שהובאה בתגובתו (נקלטה כבקשה מס' 10 בתיק הממוחשב): הגם שההחלטה המטילה את העיקול ניתנה ביום 1.5.2014, אכן רק ביום 18.5.2014 הופקו ההודעות למחזיק ונמסרו לב"כ התובע או מי מטעמו. מקובלת עלי גם הטענה, שקודם למועד זה לא החל מניין 3 הימים הנקובים בתקנה 367(ב) לתקנות.

8.ברם, לא מקובלת עלי הספירה המתחילה במועד מסירת הצווים למחזיקים (19.5.2014). מועד זה – עניין הוא לשיקולי התובע וזריזותו במיצוי זכויותיו, ואין הוא משליך על חלוף הזמן המוקצב למסירה לנתבע.

9.משכך, המועד האחרון למסירת המסמכים לנתבע לא היה 22.5.2014, כטענת התובע, אלא 21.5.2014; ולא זו בלבד שהתובע לא המציא את המסמכים לנתבע (ולצורך הדיון אני מוכן להניח כי אכן המצאה לב"כ הנתבע בהליך המקביל כדין המצאה לנתבע עצמו) ביום בו אמור היה לעשות כן אפילו לשיטתו (22.5.2014), אלא מסרם רק ביום 25.5.2014. אכן, מדובר בשני צדיו של סוף-שבוע אחד, אולם יש מידה של עזות מצח בטענה, שאין הבדל בין יום חמישי אחר-הצהריים לבין יום ראשון, מקום בו מתקין התקנות קבע מועד מפורש, אשר פקע – לשיטת התובע – ביום חמישי אחר-הצהריים.