ת"א 18673-05-14 חברת חזקיהו בע"מ (חל"צ) ואח' נ' נזר ישראל מוסדות תורה חינוך וחסד ואח'

שתי בקשות מלפניי להצגת ראיות הזמה. הראשונה - מטעם צד ג'3 (להלן: "צד ג'") והשנייה - מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת").

הדיון עוסק בעתירה לפינויה של הנתבעת מנכס שבבעלות נחזית של התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"). הדיון נמשך מזה זמן לא מבוטל והוא נקבע לגמר שמיעת ראיות ליום 23.6.16.

ראשית לעניין הבקשה של צד ג'. צד ג' אינו מיוצג, אך אין לכחד מבקיאותו בדין ובפרוצדורה, כפי שהובהרה לפרוטוקול הדיון. לגישתו, יש לאפשר שמיעת עדי הזמה וכן לצרף מסמך לראיותיו. הבקשה נסובה על הטענה כי מר ורדיגר - עד מטעם התובעת וצד ג'1, הכחיש בחקירתו האחרונה את העובדה שסבו ואביו היו מחסידי גור.

לפיכך, התבקש זימונם של שלושה עדים - מר דב גרינבוים - עורך ראשי בעיתון "בקהילה" שערך ראיון עם האב המנוח, הקושר אותו לכאורה לחסידות גור; של הרב דוד סקולסקי - גבאי בית מדרש שיעיד שסבו של העד התפלל כל השנים בבית מדרש של חסידי גור וחבר לאדמו"רים לבית גור, ישב בטישים בגור וכך גם עשה בנו - אביו של העד; ואחרון, הרב מאיר שלמה גרינברג, שכבר העיד מטעם התובעת, שמתבקשת עדותו לפיה מר לינצר – צד ג' 2, מנהל בתובעת ועד מטעמה, מונה לתפקידו כמינוי פוליטי מטעם חסידי גור.

צד ג' מבקש להציג ראיות אלו, על מנת לתמוך בטענתו כי עד התובעת "סר מדרך הוריו". לבקשה צורף נספח - הודעה על הסדר בת"א 3840/07 של בית משפט שלום בכפר סבא, בין הסתדרות פא"י לבין הרב יוסף סנקביץ'.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר והועברה לתגובות ולתשובה. הנתבעת סבורה כי יש להיעתר לבקשה, על מנת לבחון את מהימנות עדי התובעת. התובעת התנגדה לבקשה, בהפניה להוראות הדין לפיהן צד ג' אינו זכאי לבקש להגיש בקשה להצגת ראיות מפריכות, כמי שאינו תובע. בנוסף, נטען כי צד ג' אינו יכול להימצא מופתע בכל הקשור לטענה בדבר העדר זיקה שבין הסתדרות פא"י לבין חסידות גור וכי היה לו יומו בבית המשפט להפריך עניין זה. הודגש כי ממילא, אין המדובר בשאלה רלוונטית להליך. לעניין הרב גרינברג, נטען כי זה נחקר בחקירה נגדית על ידי צד ג' בהיותו עד מטעם הנתבעת ודבר לא מנע אותו מלנסות ולעמוד על שאלת מינוי פוליטי לכאורי ומוכחש של מר לינצר. המשיבה מתנגדת גם להגשת המסמך שצורף לבקשה, בטענה כי יכול היה להיות מוגש קודם לכן. צד ג' השיב, בין היתר, כי הופתע לנוכח גרסת מר ורדיגר העולה כדי "כפיות טובה". עוד טען כי לנוכח אופי הנספח לבקשתו, ניתן להגישו גם בשלב הסיכומים.

על פי ההלכה הפסוקה, על בעל הדין להביא את ראיותיו ב- "חבילה" אחת (ר' הוראת תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")). לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות, כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת. בהקשר זה, על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה, שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה (ר' ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742-741 (1998); רע"א 2948/15 חוסין נ' רשות הפיתוח (1.7.2015); רע"א 4579/15 כהן נ' אורון (5.8.2015); י' אלרון "קבלת ראיות שלא על  פי סדר הדין" המשפט יב 15, 17 (2007)).

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את בקשת צד ג' כנוסחה. אכן, כגישת התובעת, צד ג' אינו בגדר "תובע", על מנת שיוכל להגיש בקשה לראיות מפריכות כהוראות תקנה 158 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. גם בבחינה מקלה של בקשתו, משמע נועדה להצגת ראיות נוספות, לא שוכנעתי כי המדובר בראיות משמעותיות הנושאות משקל של ממש לגילוי האמת.

בנוסף, הראיות שהצגתן מתבקשת כעת, היו בידיעת צד ג' קודם לכן ולא ברור מדוע לא התבקשה הצגתן אז. עניין הקשרו הנטען של עד התובעת לחסידות גור לא נעלם מידיעת צד ג' מתחילת ההליך. בנסיבות העניין, לא נשמעו טעמים מיוחדים מדוע ראוי לחרוג מהכלל, לפיו על כל צד להגיש ראיותיו "בחבילה" אחת, באופן שימנע טלטלות מיותרות למהלך הדיון וליתרת הצדדים.