ת"א 1861-06-14 סופר נ' ראובן ואח'

1.לפניי בקשה למחיקת תביעה שהוגשה בגין עילות של לשון הרע והגנת הפרטיות והועמדה על סך 300,000 ₪.

2.התובע טען לבעלות במחצית מהמקרקעין הידועים כגוש 6105 חלקה 89 ברח' עמק יזרעאל 44 בני-ברק ושל דירת מגורים ומרתף בבית משותף בן 4 קומות שנבנה על המקרקעין. הנתבעים בעלים ו/או מחזיקים של 3 דירות בבית משותף שבמקרקעין הנמצאים בשכנות לתובע.

3.התובע טוען כי בין הצדדים נוהלו הליכים משפטיים בגין רישום הבית כבית משותף בפנקס הבתים המשותפים בלשכת רישום המקרקעין. כך התקיים הליך בפני המפקחת על המקרקעין בפתח- תקווה (תיק מס' 206/11) שבסופו נטען כי נתקבלה המלצת המפקחת להעביר את הדיון בפני כב' בית המשפט המחוזי ובהמשך אף הוגשה בעניין המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי- מרכז לוד (ה"פ 30581-04-12) וכאשר ההליכים בתיק זה נמחקו. בנוסף להליכים האמורים, הוגשה על ידי התובע תביעה כספית ונזיקית בטענה להתנכלות פיזית לרכושו לבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. מ 45419-11-11), שאף היא נמחקה בהסכמת הצדדים.

4.בכתב התביעה נטען כי הנתבעים כינו את התובע בכינויי גנאי שקריים, נלוזים ומכפישים כגון "בריון", "גנב", "אלים" וכן האשימו אותו באיומים כלפי שכנה נוספת בבניין, אשר לטענת התובע לא אירעו ואף הוכחשו על ידה.

5.כן נטען בכתב התביעה כי במסגרת כתבי הטענות ותצהירי הנתבעים בת.א.מ 45419-11-11 כינו הנתבעים את התובע "גנב" 11 פעמים, כי במסגרת תיק 206/11 שהתנהל בפני כב' המפקחת על המקרקעין בפתח-תקווה כינוהו הנתבעים "גנב" 11 פעמים, למרות שלא היה קשר בין נושא התביעה לבין מעשה גניבה נטען כלשהו. בנוסף, טוען התובע, כי הנתבעים הגישו נגדו תלונות טורדניות ושקריות למשטרת ישראל בתואנות שווא של גניבה, אשר נדחו מכל וכל על ידי המשטרה, תוך ניקויו וזיכויו המלא של התובע מתלונות אלו.

6.לטענת התובע, על אף שהזהיר את הנתבעים מספר פעמים לבל ימשיכו בהתנהגותם האמורה, חזרו הנתבעים על ההכפשות נגדו במסגרת כתבי הטענות שהוגשו מטעמם לערכאות משפטיות שונות. במסגרת זו טוען התובע כי גם בתצהיר שהוגש מטעם הנתבעים בת.א. 15394-10-12 אשר התנהל נגד דיירת של התובע, ואשר הנתבעים לא היו בעלי דין באותה תביעה, חזרו הנתבעים על ההכפשות נגד התובע וכינוהו 11 פעמים "גנב". התובע טוען כי הנתבעים לא הסתפקו בהטלת רפש בו, אלא הוסיפו ועשו כן במסגרת התצהירים גם נגד בא כוחו, ובנוסף הגישו תלונה שקרית וטורדנית ללשכת עורכי הדין תוך גרימת נזק לשמו הטוב ומתוך ניסיון לרפות את ידיו מלבצע תפקידו נאמנה עבור התובע.

7.התובע טוען כי טענות הנתבעים במסגרת התצהירים וההליכים המשפטיים, כולל בהליך משפטי שהם לא היו צד לו, נועדו להשפילו בעיני הבריות ולעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, תוך פגיעה בשמו הטוב ובעסקיו, מתוך נקמנות, צרות עין ורצון להתנכל לרכושו ומעמדו. כך לטענתו, בשל אלה נפגעה תדמיתו של התובע באזור בו מתנהלים עסקיו ואנשים סרבו או נרתעו או עלולים להירתע מלהיות אתו בקשר עסקי. שמועות אלה הופצו במרחב האינטרנטי באמצעות מאגרי מידע כגון "נט המשפט", כשהן חשופות לעיני כל שופט או עורך דין המעורבים בתיקים של התובע ועלולים להציגו באור שלילי. נוכח אלו העמיד התובע את תביעתו על סך 300,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ללא צורך בהוכחת נזק, כפיצוי סטטוטורי, וכן עתר למתן רשות לפצל סעדים או לתקן את כתב התביעה ככל שיידרש.

8.הנתבעים הגישו כתב הגנה וכן הבקשה נושא החלטה זו, למחיקה על הסף של התביעה. לטענתם, הנתבעים חוסים תחת ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, טענה שנטענה על ידם גם במסגרת כתב ההגנה.

9.התובע התייחס, עוד במסגרת כתב התביעה, ברמת כותרת, לעניין תחולת ההגנות על-פי חוק איסור לשון הרע. כל שטען בעניין זה הוא כי לנתבעים לא עומדות הגנות חוק איסור לשון הרע מאחר והטיחו בו שקרים והכפשות כשידעו שאין בהם אמת או כשהיה עליהם לדעת שאין בהם אמת, תוך שהם עושים כן בכוונת מכוון.

10.לטענת הנתבעים, התביעה דנן הוגשה בחוסר תום לב שכן עמדה לתובע האפשרות לפעול להסרת הביטויים שלטענתו פגעו בו ב"זמן אמת" בעת התנהלות ההליכים ומכוח תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, אך בחר שלא לעשות כן, ישן על זכויותיו והגיש את תביעתו לאחר שנים. כן מציינים הנתבעים כי במסגרת ההליכים בפני המפקחת על המקרקעין ובבית משפט השלום בתל-אביב, לאור העדר אמצעים כלכליים, הנתבעים יצגו את עצמם (למעט נתבע 1 שיוצג על ידי הסיוע המשפטי) וכן ניסחו בעצמם את כתבי הטענות מטעמם בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז.

11.נטען כי הנתבעים אנשים תמימים ותמי לב אשר כתבו ואמרו את אשר על ליבם ואלה חוסים תחת חסינות מוחלטת מפני תביעה זו בגין לשון הרע וזאת הואיל והדברים היו במסגרת כתבי בית דין במהלך דיון בו הם נתבעו. לטענת הנתבעים חשיפת האמת במסגרת ההליך המשפטי מותנית בקיום דיון הוגן בו תפרש מלוא התשתית הראייתית, תוך מתן אפשרות לכל צד להתמודד באופן מלא ראוי עם טענות הצד שכנגד, תוך גילוי רחב ככל שניתן של המידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט.

12.הנתבעים טוענים כי כתבי הגנה ותצהירים מהווים מסמך שנכתב "תוך כדי דיון". הנתבעים טוענים כי הדברים שנאמרו ונכתבו על ידם היו לצורך ליבון המחלוקת, ולטענתם, אף הוכחו בבית המשפט השלום בתל אביב.

13.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ובכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולמחוק את התביעה על הסף שרובה ככולה מתייחסת למעשים המיוחסים לנתבעים אשר אינם מגלים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, ויתרתה, פסקה אחת בכתב התביעה, לא כומתה כנדרש על פי התקנות.

14.סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע שכותרתו "פרסומים מותרים" מונה רשימה של פרסומים אשר לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובהם:

"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור."

15.אכן, כטענת התובע, מחיקה על הסף של תובענה נעשית במקרים חריגים בלבד, אולם כך יש לנהוג בעניינינו, שעה שנסיבות העניין נכנסות לגדר סעיף 13(5) לחוק לשון הרע ולאור הפרשנות שניתנה לו בהלכה הפסוקה.

ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (19.08.2009) מפי כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין נקבע: