ת"א 1861-04-17

בפניי בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטול לאומי (להלן:"המל"ל")בהתאם לתקנה 6.ב. לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הבקשה והתגובה:

1.התובע יליד 1971 נפגע בתאונת דרכים מיום 22.7.2014 שהוכרה גם כתאונת עבודה במל"ל. התובע נפגע בגב ובצוואר.

2.ביום 23.3.16 ועדה רפואית לעררים קבעה כי לתובע לא נותרה נכות רפואית. התובע הגיש ערעור לבית הדין לעבודה כנגד החלטת וועדת העררים מיום 23.3.16. בדיון שהתקיים ביום 6.10.16 בבית הדין לעבודה ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיו עניינו של התובע "יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 23.3.16 על מנת שתעיין בחוות דעתו של דר' לואי מדלג מיום 24.11.15 ותשקול באופן מפורט ומנומק אם לאור הממצאים והמסקנות שבחוות הדעת יש מקום לשנות מהחלטתה של הוועדה.

המערער יוזמן להופיע ויתאפשר לו לטעון בעניין חוות הדעת הרפואית מטעמו. "

3.הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 8.3.17 וקבעה כי לתובע לא נותרה נכות רפואית, גם לאחר שעיינה בחוות דעתו של דר' מדלג. כנגד קביעה זו מוגשת הבקשה דנן.

4.התובע צירף לבקשתו את המסמכים הבאים: קביעת הוועדה לעררים נשוא הבקשה דהיינו הוועדה מיום 8.3.17, את הערעור שהגיש לבית הדין לעבודה כנגד קביעה זו מיום 8.3.17, חוות דעת דר' מדלג מטעמו מיום 24.11.15, חוות דעת נוספת של דר' ביאליק מיום 22.11.16 שהוגשה בהליך אחר בגין אותה תאונה וכן פרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה ופסק הדין מיום 6.10.16.

5. התובע טוען בבקשתו כי בקשתו נופלת למקרים החריגים בהם תותר הבאת לסתור וזאת מפאת עיוות דין שנגרם לו בהליך קביעת הנכות. התובע הפנה לטענותיו בהודעת הערעור שהגיש לבית הדין שכאמור צורף לבקשה. התובע טוען כי דבריו לא תועדו לרבות טענותיו לקשרי עבודה עם אחת מחברי הוועדה ו/או נרשמו דברים לא נכונים בלשון המעטה שלכאורה יצאו מפיו. עוד טוען התובע כי מדובר בהתנכלות מכוונת בתובע ובהתנהגות הוועדה יש משום דעה קדומה. הראיה, התעלמות הוועדה מחוות דעת רפואית נוספת בעניינו שהגיש לוועדה שקובעת כי נכותו הינה בשיעור 5%, היא חוות הדעת של דר ביאליק שהוגשה מטעם חברת הביטוח הראל בתיק אחר שמתנהל בגין התאונה. לטענת התובע ההליך היה פגום, נגוע במשוא פנים וניגוד עניינים וההחלטה לא נומקה כנדרש. כל אלה, לדעת התובע, מצדיקים קבלת הבקשה.

6.המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המקרה אינו נופל לגדר המקרים החריגים שהוכרו בפסיקה למתן היתר להביא ראיות לסתור. עוד מציינת המשיבה כי אין ממש בטענה בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי. המשיבה הפנתה לפרוטוקול הוועדה ממנו עולה כי הוועדה הסתמכה על ממצאי בדיקתה בישיבה קודמת. הוועדה עיינה בחוות הדעת של הרופא מטעם התובע דר' מדלג ופירטה את ממצאי בדיקתה הקלינית שבוצעה לתובע בוועדה הקודמת. אשר לטענות בדבר קשרי עבודה עם אחת מחברי הוועדה הרי שמדובר בחוות דעת רפואית אחת ואין לראות בכך קשרי עבודה המגיעים לכדי ניגוד עניינים.