ת"א 18599-01-10 פאיז נ' מועצה מקומית כפר קרע ואח'

1.בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי ופירוק שיתוף במקרקעין. התובע, יליד שנת 1972, תושב כפר קרע. הנתבעת 1 הינה המועצה המקומית כפר קרע. הנתבע 2 הינו תושב כפר קרע ומנהל סניף דואר ישראל ובמועד הרלוונטי לכתב התביעה היה שכנו של התובע והבעלים והמחזיק הבלעדי במגרש שרכש התובע. נטען כי יתר הנתבעים הינם קרובי משפחתו של הנתבע 2, שכניו ושותפיו במקרקעין נשוא התביעה. במסגרת פסק הדין התבקש להצהיר כי התובע הינו הבעלים של 308 מ"ר מסך כל המגרש ההיסטורי, אותם רכש מהנתבע 2 וכן להורות על פירוק השיתוף במגרש בהתאם להצעת החלוקה המצורפת לכתב התביעה.

2.לטענת התובע, בכתב תביעתו המתוקן, המגרש ההיסטורי של משפחת הנתבעים היה בבעלות משותפת של 3 סבים: סעד עבד אלרחמאן זחאלקה- אשר ירשו את זכויותיו הנתבעים 3-11, חיידר עבד אלרחמאן זחאלקה- אשר ירשו את זכויותיו הנתבעים 12-23 ופייאד עבד אלרחמאן זחאלקה- אשר הנתבע 2 קיבל את כל זכויותיו, בהתאם לוויתורים בינו לבין יתר יורשי הסב. הנתבעים 12-18 צורפו פורמאלית היות ובמסגרת חלוקה פנימית בינם לבין יתר יורשי חיידר סוכם כי לנתבעים אלה אין זכויות במגרש נשוא התביעה וזאת בהתאם למסמכים שצירפו יתר היורשים של חיידר לכתב הגנתם.

3.לטענת התובע, הוא מתגורר בבית פרטי שנבנה על קרקע פרטית במרכז כפר קרע, באזור הנקרא "גרעין היישוב". נטען כי גרעין הישוב הינו אזור בנוי בצפיפות כהגדרתו בתוכנית מתאר החלה על האזור. עוד נטען שמדובר בשטח שלא עבר הסדר, אין מספרי גוש וחלקה והמגרשים השונים מאופיינים בשטחים קטנים ובעלי צורות לא רגולאריות. נטען כי בסמוך למגרש התובע, נמצא בצד הדרום מזרחי מגרש המסומן בצבע צהוב (צורף לכתב התביעה וסומן א'). לטענת התובע, עובר לחתימת ההסכם נשוא התביעה ומתוקף השכנות ארוכת השנים, ידע התובע שמגרש זה הינו בבעלות הנתבע 2 שהחזיק בו כל השנים ונהג בו מנהג בעלים. נטען כי מדובר במגרש בשטח של 308 מ"ר המהווה חלק מהמגרש ההיסטורי של משפחת הנתבעים שנקרא "ביידר אל זחאלקה". נטען כי בשנת 2007 או בסמוך לכך התעניין ברכישת המגרש שהוצע למכירה על ידי הנתבע 2 ולשם כך ביקש הוכחת בעלות על הקרקע, היות ומדובר במקרקעין שלא עברו הסדר או נרשמו בטאבו. נטען כי הדרישה היתה על מנת לוודא שהנתבע 2 לא מכר את המקרקעין ו/או לא עשה במקרקעין עסקאות כלשהן. התובע הוסיף שהיה ידוע לו מידיעתו האישית שהקרקע שייכת לנתבע 2. עוד נטען שהגם שנתבע 2 החזיק באישור ראש המועצה מיום 27.6.93 המאשר על גבי המפה המצבית את בעלותו, ביקש התובע אישור עדכני לזכויותיו (האישור סומן א/1).

4.לטענת התובע רישום למקרקעין נמצא רק בספרי המועצה- הנתבעת 1 ולכן פנה הנתבע 2 לנתבעת 1 וביקש ליתן לו אישור בדבר בעלותו. הנתבע 2 המציא לנתבעת 1 את האישורים וההצהרות ואושרה לו בעלותו ביום 21.8.07 במגרש נשוא התובענה. נטען כי על סמך המסמכים וההוכחות נחתם ביום 23.8.07 הסכם לפיו רכש התובע מהנתבע 2 את המקרקעין (ההסכם סומן ב'). הנתבע 2 חתם על יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת התובע לצורך העברת הקרקע על שמו (ב/1). התובע שלח העתק מההסכם לנתבעת 1 וביקש לרשום את בעלותו במקרקעין בספריה. לטענתו, כך הוא נכנס בנעלי הנתבע 2 והפך לבעלים היחיד והבלעדי של הזכויות במקרקעין. נטען שכאשר הוא ביקש להכנס למקרקעין, נתקל בהתנגדות מצד חלק מהנתבעים ולפיכך הוגשה התביעה.

5.לטענת התובע, לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, טענו הנתבעים כי המגרש ההיסטורי של המשפחה לא חולק באופן סופי בין הצדדים וכי מבלי שיחולק יתר שטחו, הם מתנגדים לתפיסת החזקה של התובע במקרקעין. הנתבעים טענו שהחלוקה מעניקה ליורשי פייאד את החלק הצפוני של הביידר- אותו רכש התובע וכי חלוקת הביידר לא הסתיימה ויש צורך לחלק את המגרש הדרומי כדי לקבוע את קו הגבול בין חלקם של הנתבעים 3-11 לבין חלקם של הנתבעים 12-23. נטען כי התובע הזמין מפה מצבית עדכנית אשר מפרטת את כל שטחו של הביידר והכין הצעת חלוקה שתסיים את המחלוקת בין הצדדים באופן סופי, כך שכל צד יקבל את חלקו בהתאם להבנות ההיסטוריות בין הצדדים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

6.התובע בתצהירו חזר על טענותיו בכתב התביעה המתוקן. הוא הוסיף בנוגע לנסיבות התנגדות הנתבעים 3 ו-4 שהופיעה בעקבות נסיונותיו לפנות לכלוך מהמגרש ולנקותו. לדבריו, הנתבעים 3 ו-4 טענו שהם הבעלים של המגרש שנמצא בצד הדרום מערבי של המגרש שרכש והמסומן בצבע כתום במפה המצבית. עוד טענו כי קו הגבול בין שני המגרשים אינו בקו AB אלא בקו CD במפה המצבית כאמור. נטען כי הנתבעים איימו עליו ובמטרה למנוע חיכוכים הוא הפסיק את העבודות. נטען שלנתבע 3 אין זכות במקרקעין ו/או זכות למנוע מהתובע להשתמש בהם. עוד נטען כי טענות ההגנה ביחס לבעלות משותפת אינן נכונות כיוון שגם שאר היורשים ובני המשפחה מאשרים על גבי המפה המצבית שהמגרש הספציפי הוא של הנתבע 2. נטען שהתובע הגן על המקרקעין מפני משיגי גבול ושלח מכתבים למועצה, בזמן שאף אחד מהטוענים לבעלות לא עשה כן. בהמשך, הוגש תצהיר עדות ראשית מתוקן שחזר על הטענות.

7.מטעם הנתבעים 3-8 הוגש תצהיר על ידי הנתבע 4. לדבריו, היורשים 3-8 הינם חלק מיורשיו של המנוח חמזה זחאלקה ז"ל. נטען שהמקרקעין נשוא התביעה היו בבעלותם של המנוחים סעד, פיאד וחיידר, שהינם אחים, כאשר סעד הינו סבם של הנתבעים 3-8 ופיאד הינו סבו של הנתבע 2. נטען שהנתבע 2 לא יכול היה למכור יותר מחלקו במקרקעין. עוד נטען כי הנתבעים 3-5 הם בעלים במשותף במגרש נשוא התביעה וזאת בהיותם יורשיו של אביו המנוח שהינו אחד מיורשיו של המנוח סעד. נטען שהיות והנתבעים 3-8 שותפים במקרקעין ולא מכרו לתובע את חלקם, התובע מנוע מלנהוג במגרש מנהג בעלים או לשנות את מצבו המשפטי או הפיזי. נטען שכאשר נודע לו שהנתבע 2 מכר את המגרש לתובע והתובע הגיע, הוא הודיע לו כי הם מתנגדים לכניסתו מאחר ויש להם זכויות בעלות שטרם חולקו וכי הנתבע 2 לא יכול למכור יותר מזכויותיו.

8.נטען שבניגוד לטענות התובע, המקרקעין היו במשך השנים בשימוש משותף ומעולם לא נקבעה חלוקה בין הבעלים. נטען שהתובע ידע, או שהיה עליו לדעת שהבעלות במגרש הינה של המנוחים סעד, פיאד וחיידר שהחזיקו והשתמשו במגרש במשותף ולאחר פטירתם המשיכו להחזיק ולהשתמש במגרש גם יורשיהם, כאשר חלק מהמגרש שימש את אביו לאחסון כלים חקלאיים. הנתבע 4 דחה את טענות התובע בנוגע ללכלוך במגרש וטען שבמשך השנים הם דאגו לניקיונו ותחזוקתו השוטפים וכי התובע מעולם לא התלונן על לכלוך או ריחות לא נעימים בפניהם. עוד הוצהר שהנתבעים התנגדו לכניסת התובע למקרקעין אך נטען כי לא איימו עליו מעולם. לדבריו, הוא אירח את התובע בביתו והתנגדותו הובעה בדרכי נועם.