חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"א 18503-05-15 גוטפלייש נ' אוליאל

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
18503-05-15
5.10.2015
בפני השופטת:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
תובע:
משה גוטפלייש
 נתבעת :
שירי אוליאל
פסק דין
 

 

זוהי תביעה לפינוי מושכר שהוגשה בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

התובע, מר משה גוטפלייש (להלן: "התובע" או "המשכיר") הוא הבעלים של דירה בת 5 חדרים ברח' הפקאן 8ד' בעפולה (להלן: "הדירה" או "המושכר").

 

ביום 28.4.2011, שכרה הנתבעת, גב' שירי אוליאל (להלן: "הנתבעת" או "השוכרת") את הדירה בהסכם שכירות בלתי מוגנת (להלן: "הסכם השכירות"). על-פי ההסכם, תקופת השכירות נקבעה ל-12 חודשים, מיום 1.5.2011 ועד ליום 30.4.2012. בהתאם לאמור בהסכם, סעיף 5, ניתנה לשוכרת אופציה להארכת תקופת השכירות, וזאת ל-4 שנים נוספות מעבר לשנת השכירות הראשונה.

 

ביום 11.5.2015, קרי 4 שנים לאחר תחילת השכירות, הגיש המשכיר תביעה לפינוי המושכר ובה עתר למתן צו לפינוי הנתבעת ובני משפחתה מהדירה. על הטעמים העומדים ביסוד תביעת הפינוי אעמוד להלן.

 

עיקר טענות המשכיר

 

את תביעתו מבסס התובע על שני נדבכים לפינוי השוכרת מהדירה.

 

הנדבך הראשון, הוא האמור בסעיף 5.2 להסכם השכירות, אשר קובע, כך לטענת התובע, כי הנתבעת תוכל להאריך את הסכם השכירות כל פעם בשנה נוספת עד לחודש אפריל 2016, כאשר בכל פעם שהיא מבקשת להאריך את החוזה, עליה להפקיד בידי התובע המחאות לתקופה של שנה קדימה (להלן: "חובת הפקדת ההמחאות מראש"). לשיטתו, אי הפקדת ההמחאות מראש, עבור שנת השכירות הנוספת, מהווים הפרה יסודית של הסכם השכירות, כאמור בהוראת סעיף 14 להסכם, והמזכה את התובע בעילת פינוי.

הנדבך השני לפינוי השוכרת, ביסס התובע בכתב תביעתו על אי תשלום דמי שכירות בגין שני החודשים מארס ואפריל 2015, שמהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות כאמור בהוראת סעיף 14 להסכם והמזכה את התובע בעילת פינוי. לטענתו, במהלך חודש פברואר 2015, פנתה הנתבעת אל התובע וביקשה שלא להפקיד את ההמחאה עבור דמי השכירות של אותו חודש וזאת בנימוק שאין להמחאה כיסוי מספיק. מספר ימים לאחר מכן פנה בעלה של הנתבעת אל התובע ומסר בידיו המחאה חלופית שנפרעה. ברם, הנתבעת פנתה שוב בדרישה לאי הפקדת ההמחאה לתשלום עבור חודש מרץ 2015, אלא שהפעם בניגוד לתשלום בגין חודש פברואר 2015, לא נמסרה בידי התובע המחאה חלופית ופניות התובע לשוכרת לא נשאו פרי וכך בפועל לא שולמו לתובע דמי השכירות עבור שני החודשים מארס-אפריל 2015. לגרסת התובע, על פי הוראות ההסכם, דמי השכירות החודשיים עמדו ע"ס 4,000 ש"ח לחודש והחוב נכון למועד הגשת התביעה עמד ע"ס 8,000 ₪.

 

כתב התביעה נתמך בתצהיר ערוך ע"י התובע ובו הוא חזר על שתי עילות הפינוי האמורות, היינו חובת הפקדת ההמחאות מראש ואי תשלום דמי השכירות בגין החודשים מארס-אפריל 2015, המהוות כל אחת מהן, כך לשיטתו, עילה לפינוי הנתבעת מן המושכר בהתאם להוראות הסכם השכירות, והמהוות הפרה יסודית של ההסכם.

 

עיקר טענות השוכרת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>