ת"א 18481-07-13 גלבוב נ' בנק לאומי לישראל בעמ

1.התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע (להלן: "הבנק" או "הנתבע") בעילה נזיקית, בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, ממעשה ומחדל מצד עובדי הנתבע שאפשרו למאן דהוא לפתוח חשבון מזויף על שמו בבנק וסיפקו למזייף שיקים מחשבון זה שגרמו לתובע לנזקים רבים. כל הפרשה אירעה שעה שהתובע, עובד בנק הפועלים בע"מ (להלן :"בנק הפועלים") משנת 2001 במסלול של עתודה ניהולית, שהה בחו"ל, בקנדה, לצורך לימודים לתואר שני וזאת במסגרת חופשה ללא תשלום מבנק הפועלים.

2.לטענתו, עם שובו ארצה בשנת 2007 גילה דבר קיומם של נושים רבים המחזיקים בשיקים שלא כובדו, המשוכים מחשבון אשר נפתח אצל הנתבע על שמו וזאת בסניף 914 של התובע (סניף עמק רפאים בירושלים), כאשר הפרטים על גבי השיקים הם פרטיו. מכיוון ששיקים מחשבון זה שנפתח ע"י מאן שהוא, שאיננו התובע לא נפרעו, הוגשו הליכי הוצאה לפועל ותביעות נגד התובע עימם הוא אולץ להתמודד. יצוין כי מלבד החשבון שנפתח אצל הנתבע נפתח גם חשבון נוסף על שמו תוך כדי כך שזויפה זהותו גם בבנק דיסקונט לישראל (להלן: "בנק דיסקונט").

3.כבר בתחילה, כשנודע לתובע דבר הזיוף ופתיחת החשבון אצל הנתבע הוא הגיע לסניף הבנק בעמק רפאים , ותוך כדי שהותו שם הופיעו שוטרים אשר הוזעקו על ידי פקידי הבנק, לכדו את התובע ההמום והובילוהו אזוק ומושפל, לטענתו, לחקירה בתחנת המשטרה. לטענתו שגו בכך נציגי הנתבע שכן, ידעו או היה עליהם לדעת כי הוא הקורבן של הנסיבות שנוצרו ולא העבריין ולכן במקום להזעיק משטרה היה עליהם לעשות עמו בירור דיסקרטי בבנק במקום הליך המעצר שהיה מיותר. ואומנם התמונה התבהרה ובסופו של דבר, התברר כי נעשה שימוש בלתי חוקי בפרטיו האישיים לצורך ביצוע עבירות הונאה, מרמה וזיוף ופתיחת החשבון המזויף בסניף הבנק הנ"ל. לטענתו, כאמור, מי שהתחזה להיות התובע ביצע עסקאות שונות ופיזר שיקים רבים ללא כיסוי, אשר בגינם נפתחו כנגדוהליכי גבייה רבים, בפניהם נאלץ להתגונן.

עובדי הבנק, כך נטען, ידעו מהרגע הראשון ואף נכחו בחקירתו במשטרה, כי הוא קורבן נסיבות המקרה ולא מבצע העבירה. למרות זאת המשיכו נציגי הבנק "לרדוף" אותו חודשים ארוכים, תוך ניהול הליכים משפטיים כנגדו וגרימת נזקים כפי שתיאר בכתבי הטענות.

4. כדי להתמודד עם המצב שנוצר, התובע נאלץ להגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי כנגד בנק דיסקונט והנתבע שיצהיר כי הוא איננו הבעלים של החשבונות המזויפים.

ביום 3.7.08 ניתן פסק דין הצהרתי חלקי בהסכמה הקובע כי התובע אינו הבעלים של החשבון בבנק דיסקונט. התובע טען בדיון בפני, כי ההסכמה למתן פס"ד בנוסח הנ"ל, לפיו הוא מוותר על תביעות וטענות כנגד בנק זה, ניתנה ע"י ב"כ ושלא בידיעתו והסכמתו.

ביום 7.7.08 ניתן חלקו השני של פסק הדין, בו נקבע כי התובע אינו הבעלים של חשבון מספר XXXXXבסניף XXXשל הנתבע, הוא החשבון נשוא הדיון, וכי הוא אינו חייב לפרוע כל שיק שנמשך מחשבון זה.

5.התובע טען כי הנתבע התרשל בכך שפתח חשבון שלא בנוכחותו והעניק אין ספור פנקסי שיקים למשיכה מאותו חשבון מבלי לבצע בדיקה פשוטה שתאמת אם המתחזה שבא לפתוח את החשבון אכן התובע, אם לאו. לטענתו בדיקה פשוטה הן מול רשם האוכלוסין במועד פתיחת החשבון היתה מגלה כי מי שנחזה להיות הוא, נמצא באותה עת בחו"ל.

עוד טען התובע כי הנתבע מסיבותיו לא הציג בתצהירי המצהירים מטעמו את ההנחיות המפורטות לפתיחת חשבון חדש ואת ההנחיות לביצוע בדיקות המדויקות שעל נציג הנתבע לבצע טרם פתיחת חשבון בבנק חדש. כמו-כן לא סיפק הנתבע כל אסמכתא לבדיקות שביצע בהתאם להנחיותיו.

6. עוד טען כי אילו היה פקיד הנתבע בודק מול רשם האוכלוסין, יכול היה לראות כי כתובתו של התובע רשומה באותה עת בה נפתח החשבון XXXולא ברח'/// כפי שצויין על גבי התעודות המזויפות. כמו-כן היה הנתבע מגלה כי התובע שוהה בחו"ל וכי אין התאמה בנוגע מצבו האישי שהוא רשום כנשוי בעוד שבתעודה המזויפת כתוב שהוא רווק. כמו כן בתעודת הזהות רשום התובע כיהודי ואילו בתעודת הזהות המזויפת לא מופיעה זהותו כיהודי. וכן מונה התובע בסיכומיו פריטים נוספים שאילו נבדקו ע"י הנתבע, כל הענין האמור היה נמנע. התובע טען כי הנתבע סיפק לזייפן כ- 130 שיקים שחוללו בהעדר כיסוי וזו כמות בלתי נתפסת של שיקים.

לפיכך טוען התובע כי לאור ריבוי המקרים בו זוייפה חתימתו וזהותו והכל באחריות הנתבע נגרמה לו עוגמת נפש בגין חקירות המשטרה, תיקי הוצל"פ, הגבלת חשבונו האמיתי, אי יכולת להשתמש בשיקים וכרטיסי אשראי והשפלתו בכך שהובל באזיקים מסניף הבנק, לאחר שהוזעקה ע"י עובדי הבנק ולפיכך יש לפצותו במלוא הסכום שנקבע בהסדר הדיוני ואף מעבר לכך. כמו כן יש לפסוק לו הוצאות ושכ"ט עו"ד.