ת"א 18459-09-15

המבקשת מבקשת סעד זמני לפיו יימנע מהמשיב לבצע כל עיסקה בחלקים הרשומים על שמו, לרבות בשטח של 1,000 מטר רבוע מתוך חלקו שהוא 21,331 מטר רבוע, בחלקה 69 בגוש 18535 מאדמות ג'דיידה-מכר, וזאת על בסיס טענתה שרכשה חלק זה לפי הסכם מיום 23.6.14, תמורת 175,000 ₪, מהם שילמה 171,000 ₪. המשיב טוען שלא עשה כל עיסקת מכר עם המבקשת אלא עשה עם אחיו, בן זוגה של המבקשת, עיסקת הלוואה שלפיה ילווה לו האח 250,000 ₪, מהם קיבל 170,000 או 171,000 ₪, וכאשר ישלים האח העברת סך 250,000 ₪, יהיה זכאי למשכון חלק מהמקרקעין של המשיב.

אציין, שהמבקשת לא טענה כלל לעיסקה בשטח העולה על 1,000 מטר רבוע מתוך יותר מ-21,000 מטר רבוע שבידי המשיב. למרות זאת הגישה בקשה החלה על מלוא חלקו של המשיב.

ההכרעה בשאלה אם האמור בכתב התביעה נכון, ואם הוא מקים לתובעת את הסעד המבוקש בתביעה תתקבל לאחר שלב הראיות והטיעונים, בפסק דין סופי שיינתן בתיק זה. בשלב זה עומדת השאלה, האם לפני בירור התביעה עצמה, יש מקום ליתן סעד זמני כבקשת המבקשת. ממילא, כל קביעה שאקבע בהחלטה זו לגבי הסעד הזמני, כוחה יפה רק לגבי שלב זה של ההליך, והיא כפופה לראיות ולטיעונים שיישמעו במסגרת בירור התביעה.

על פי תקנה 362(א), תנאי לקבלת סעד זמני הוא שבית המשפט שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה, ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש. אשר לראיות המהימנות, הוגש תצהיר מטעם המבקשת, אבל היא למעשה סירבה להיחקר עליו, בטענה החוזרת שהיא מבקשת להיחקר בערבית. זאת, למרות שנתנה תצהיר בעברית, ולא נאמר בתצהיר שהוא תורגם למבקשת לפני שחתמה עליו, ולמרות שכפי שהתרשמתי מעדותה בפניי, המבקשת שולטת בעברית, אלא שנוח לה יותר להיחקר בערבית. מכיוון שאיני שולט בערבית, העדפתי את ההתרשמות הישירה מהמבקשת בשפה המובנת לי והידועה גם למצהירה, על ניהול החקירה בשפה שבה איני שולט, תוך התרשמות לא מלאה מעדותה של המבקשת. אציין, שהמבקשת לא ביקשה מתורגמן עד פתח הדיון, וגם זה שיקול שלקחתי אותו בחשבון לצורך ניהול הדיון בצורה זו. בסופו של דבר, המבקשת סירבה למעשה לענות לשאלות, ועל כן לא ניתן לומר שתצהירה יכול לשמש כראיות מהימנות לכאורה.

אפילו היה התצהיר עומד כפי שהוא ולא נסתר בחקירה נגדית מלאה, אין הוא מקים את עילת התובענה במידה המספקת לקבלת סעד זמני טרם בירור התביעה לגופה. הטענה היא שבין המבקשת למשיב נכרת הסכם מכר מקרקעין. על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, עיסקה כזו טעונה מסמך בכתב. בהיעדר מסמך בכתב, אין עיסקה. לא שהעיסקה אינה מוכחת אלא שאין עיסקה. על כך יש להוסיף את הוראות סעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, שלפיו תוקפה של מכירת זכות במקרקעין מותנה במילוי התנאים של הגשת הצהרות למס שבח מקרקעין או תשלום המס, וכל עוד לא נתמלא תנאי זה "לא תוקנה כל זכות על אף האמור בכל דין". אף לא נטען שהעיסקה דווחה לרשויות המס או ששולם המס. אמנם, הפסיקה הכירה במקרים חריגים במיוחד שבהם ניתן להכיר בתוקפה של עיסקת מכר מקרקעין גם כאשר לא נעשתה בכתב, עקב "זעקת ההגינות", אך המבקשת לא טענה לעובדות המקימות חריגים אלה, אלא לעיסקת מכר רגילה.

המבקשת טענה שתפסה חזקה בנכס המקרקעין, אך הצהרתו של המשיב, שלפיה ביקש מאחיו ליטוע עבורו ולגדר עבורו את המקרקעין כולם, לא נסתרה. המבקשת טענה שהגישה בקשה לתאגיד המים לקבלת מניית מים יחד עם המשיב שחתם במו ידיו על הבקשה, אבל בתמיכה בטענה עובדתית זו הגישה שני טפסים נפרדים של בקשות, שלא ברור אם אכן הוגשו, האחד חתום על ידי המבקשת, המציגה עצמה כבעלים של הנכס, והשני, שאינו הטופס החתום על ידי המבקשת, חתום על ידי המשיב המציג את עצמו כבעלים של הנכס. עוד אציין, שהמבקשת צירפה לתצהירה תשריט חלוקה בלתי חתום של המודד רזין סוילם, שעליו סומן החלק המערבי ונכתב "גדר רשת". לטענת המבקשת בתצהירה זהו תשריט חלוקה שנעשה בשיתוף עם המשיב לאחר עריכת ההסכם. טענה זו נסתרת על ידי העובדה שהמועד היחיד המופיע על המסמך הזה הוא מועד תאריך המדידה 2.10.13, דהיינו יותר מחצי שנה לפני ההסכם הנטען. אפילו אם מדובר בתשריט שנערך על ידי המודד, שאינו חתום עליו, אין מדובר במדידה מאוחרת יותר מ-2.10.13. בנסיבות אלה, נראים דברי המשיב, שאם המודד סימן את החלק המערבי, הוא עשה זאת ללא מדידה, בהסתמך על החומר המצוי בידיו, וללא בקשת המשיב.

בנסיבות אלה, אף אילו עמד תצהירה של המבקשת כפי שהוא, אין בו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה המקנה למבקשת זכות במקרקעין על פי עיסקת מכר שנעשתה בעל-פה.

למעלה מהצורך אציין, שטענתו של ב"כ המבקשת כאילו הוכח שהמשיב עומד לבצע עיסקה נוגדת במקרקעין, אינה נכונה. המשיב לא העיד כך, וגם המבקשת לא טענה לשום עיסקה נוגדת העומדת להתבצע, אלא אך ורק לעיסקה בעל-פה, שהמבקשת ביקשה להעלות אותה על הכתב, אך המשיב סירב לכך. במקביל אציין, כי בשלב זה של הדיון, שבו אין קובעים קביעות סופיות בדבר מהימנות העדים, תצהירו של המשיב, שלפיו לא היתה כל עיסקת מכר והוא לא עשה שום עיסקה, גם לא עיסקת הלוואה, עם המבקשת אלא עם אחיו, לא נסתר. המשיב עמד בחקירה הנגדית, אף כאשר שאל אותו ב"כ המבקשת שאלות המבוססות על עובדות שלא הוכחו אף לכאורה, כגון אודות אנשים שונים שפנו למבקשת כביכול בבקשה שתוותר על תביעותיה תמורת החזר הכספים ששילמה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסעד זמני.

הוצאות הבקשה בסך 11,800 ₪ ישולמו לפי התוצאות בהליך העיקרי.