מ"א נ' יהודה ואח'

התובע, יליד 1984, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 17.9.2014, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' מריו אייכנבלט, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע סובל מהגבלה בתנועה ורפיון אחורי קל בברך ימין. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לפריט 48 (2) (ו) (3) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

הצעתי לנתבעת להפנות למומחה שאלות הבהרה טרם מתן הצעת הפשרה, אולם היא דחתה הצעה זו, וצר שכך, לפיכך שהצעת הפשרה תתבסס על חוות הדעת כפי שהיא.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה זניחה בשיעור ניכר של 20% בברך ; התובע טען כי הנכות התפקודית גבוהה יותר ; התובע טען כי היה בתחילת דרכו התעסוקתית ושכרו היה עולה ; הנתבעת טענה כי תחשיב התובע מוגזם ומופרך ; הנתבעת טענה כי מהתיעוד הרפואי עולה שלאחר הניתוח יישור הברך כמעט מלא ואינו מקנה אחוזי נכות ; הנתבעת טענה כי הפגיעה התפקודית נמוכה לעין שיעור מהנכות הרפואית ; הנתבעת טענה כי אין סיבה של ממש לכך שהתובע לא שב לעבודה בחלוף ימי המחלה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 35,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 40,000 ₪ (מחצית בגין ימי המחלה ומחצית לפי חישוב אריתמטי מאז על יסוד הנכות הרפואית והשכר טרם התאונה).

• בגין הפסדי שכר לעתיד לרבות הפרשות סוצ' – 245,000 ₪ (כשני שלישים לערך מחישוב אריתמטי מלא ע"פ השכר טרם התאונה והנכות הרפואית בתוספת 12% בגין הפרשות סוצ').

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 25,000 ₪.