ת"א 1844-02-16

מבוא

1. לפני בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות שנותרה לה, ולמנות מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הפסיכיאטריה והנוירולוגיה.

2. על פי המתואר בכתב התביעה, נפגעה התובעת בתאונת דרכים (להלן- "תאונת הדרכים"), כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שאירעה ביום 12.3.2010, בעת שנהגה ברכבה. מזירת התאונה פונתה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים "בילינסון".

3. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון, כמו גם וועדת הערר הרפואית, קבעו כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה. קביעה זו מחייבת בתביעה שבפני, מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

   החלטות הוועדות הרפואיות

4. ביום 29.5.2011 קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים. בדוח הוועדה פורט כי בפני הוועדה עמדו המסמכים הבאים: 12.3.10 גיליון חדר מיון, 7.4.10 מיפוי עצם, 12.3.10 CT גולגולת, 12.3.10 CT ע"ש צווארי, 1.4.10 מיפוי עצמות, 24.4.11 סכום אשפוז בי"ח נהריה.

5. בחלק המפרט את תולדות המקרה ואת תלונות התובעת פורט, בין היתר, כי התובעת סובלת מכאבים חזקים באזור הצוואר, כאבים בגב, כאבי ראש, מתקשה להתכופף.

6. בחלק המפרט התייחסות לממצאי בדיקות הוועדה פורט, בין היתר, כי אין קושי בנשימה, כי התובעת מתהלכת ללא צליעה, תנועות צוואר וולונטריות. עוד צוין כי התובעת סבלה מחשד לשבר בזיז הרוחבי של חוליה D1 וכי כעבור שנה אין לך משמעות קלינית, ממצאי בדיקת CT ע"ש היו תקינים. הוועדה ציינה כי קיימת אי התאמה בין חומרת תלונות התובעת לבין הממצאים האובייקטיבים בבדיקה.

7. בדוח הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.1.2012 פורט כי בפני הוועדה עמדו המסמכים הבאים: 23.10.11 יועץ ד"ר אמר, 21.12.11 . בחלק המפרט את הסיכום והמסקנות פורט כי הוועדה עיינה בחוות הדעת של היועץ ד"ר אמר ומקבלת את מסקנותיו כי לא נותרה נכות בתחום זה.