ת"א 18410-04-14 חושאן נ' חוש

לפניי בקשת התובע להורות על ביטול ההחלטה מיום 21.11.16 בה חויב בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין אי-הופעת ב"כ המבקש לדיון וכן להורות על ביטול פסק הדין מיום 15.12.16 המורה על מחיקת התביעה נוכח אי-תשלום הסכום האמור.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אשר התקבלו בעקבות הבקשה, אני סבורה כי דין הבקשה, על כל היבטיה, להידחות.

לכאורה, נוכח הגישה הליברלית הנוהגת בפסיקה בבקשות מסוג זה היה מקום לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט ולבטל את פסק הדין המורה על מחיקת התביעה.

עם זאת, היקפם ותדירותם של הליקויים בהתנהלות המבקש מטה את הכף לדחיית הבקשה ואסביר.

התביעה הוגשה ביום 24.4.14.

בחודש ספטמבר 2014 ניתנה הוראה בדבר המשך התנהלות דיונית תוך חיוב הצדדים בהגשת תצהירים וקביעת מועד לדיון ראשון.

מועד הדיון הראשון התקיים ביום 9.9.15, לאחר דחיות מספר, אך אליו לא התייצבו המבקש או בא כוחו.

על רקע הודעת המבקש לפיה לא קיבל זימון, נקבע מועד לדיון נוסף ביום 22.3.16. לדיון זה נדרשו להתייצב בעלי הדין.

יום לפני הדיון הגיש ב"כ המבקש בקשה לדחיית הדיון עקב נסיעה אישית לחו"ל. הבקשה נדחתה. לדיון התייצב עו"ד שלבי אשר טען כי עו"ד דראושה, הוא עו"ד המטפל בתיק, שוהה בחו"ל וביקש לקבוע מועד לשמיעת ראיות בתיק. המבקש עצמו לא התייצב לדיון.

בית המשפט הבהיר לב"כ התובע במסגרת אותה ישיבה את הטעמים לאי קביעת מועד לשמיעת ראיות בשלב זה של הדיון. לפנים משורת הדין, לא הושתו הוצאות על התובע בגין אותה ישיבה כמפורט בהחלטה שניתנה שם.

בהמשך, נקבע מועד לדיון נוסף, בנוכחות בעלי הדין.

דיון זה התקיים ביום 21.11.16. לדיון זה התייצב התובע בעצמו והנתבע בליווי בא כוחו והעד מטעמו.

ב"כ המבקש שוב לא התייצב לדיון, הפעם מטעמים רפואיים.

במעמד ישיבה זו חויב המבקש בהוצאות כתנאי להמשך ניהול ההליך. ודוק, החיוב בהוצאות מבטא את התנהלות המבקש לכל אורך הדרך כמפורט לעיל ולעובדה כי הנתבע ובא כוחו נדרשו להתייצב לחינם לשלושה דיונים.

הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא כי מדובר בהליך אשר מאז פתיחתו בחודש אפריל 2014 ועד מחיקתו בחודש דצמבר 2016, לא התקדם כהוא זה בגין מחדלי המבקש.