ת"א 18386-06-10 סובחי נ' חוג'יראת

רקע וההליך שלפני

1. לפני תביעה לפירוק שיתוף המקרקעין הידועים כחלקה 34 בגוש 12217 מאדמות הכפר ביר אלמכסור (להלן: "המקרקעין").

    

2. התובע והנתבע רשומים כבעלים משותפים של המקרקעין אשר שטחם על פי נסח הרישום 8,856 מ"ר.

    

3. התובע רכש את זכויותיו במקרקעין ביום 9.8.1991 שמגיעים ל 5707/8856 חלקים. הרכישה נעשתה בהתאם להסכם מכר שנערך בינו לבין הבעלים הקודמים שלושה אחים ממשפחת עזאם (להלן: "משפחת עזאם"). לזכות הנתבע רשומים 3149/8856 חלקים. הנתבע אף הוא רכש את זכויותיו מאביהם של ממשפחת עזאם בשנת 1974, כאשר בטרם כך אביהם של משפחת עזאם היה הבעלים של מלוא המקרקעין.

    

4. אין מחלוקת עוד כי בשנת 1977 אושרה תב"ע ג/7144 אשר חלה על המקרקעין ולפיה החלק הדרומי של החלקה יועד לבינוי מגורים ויתר החלקה נותר ליעוד חקלאי.

    

5. טענת ההגנה המרכזית שהעלה הנתבע הייתה כי, במקרקעין קיימת חלוקה בפועל כאשר כל צד מהצדדים הניצים מחזיק בפועל בחלק מסוים, מזה עשרות שנים, כאשר הנתבע מחזיק בחלק הדרום מזרחי במקרקעין ואילו התובע מחזיק בחלק הצפון מערבי, זאת מאז שרכש את המקרקעין. הצדדים פעלו במשך השנים בהתאם לאותה חלוקה. בהתאם לאותה חלוקה יוצא כי חלקו של הנתבע נופל בתוך תוכנית המתאר, ואילו חלקו של התובע נופל בשטח החקלאי ומכאן ברור מדוע הצדדים מתבצרים בעמדותיהם.