ת"א 18363-05-14 ב' נ' מדינת ישראל

בקשה לביטול פסה"ד שהוגשה היום. היות ומדובר במחיקה מחוסר מעש שהנה יוזמת ביהמ"ש, לא נדרשת עמדת הצד השני, אך ככל שנדרשה היה מקום לצינה בגדר הבקשה, גם אם הוחזר הטיפול לנתבעת ממשרד עוה"ד שייצגה. מכל מקום לא ראיתי לעכב ההחלטה לאור דחיפותה האפשרית (עיין בסע' 9 של פסה"ד).

1. פסה"ד שמחק התביעה מחוסר מעש ניתן לאחר שנדחתה בקשה לארכה נוספת, ולא הוצב טעם טוב לאי מחיקת התביעה מחוסר מעש.

2. כל השיקולים וגם הלו"ז – כבר הוצבו בהחלטה. את כל הטענות שטוענים כעת, בצירוף נתונים נוספים ומסמכים הנוגעים למצב הכלכלי הנטען, היה צריך לפרט בגדרה של בקשת הארכה, יחד עם כל תצהיר נדרש. אך למען הפיס דעת התובע - גם לו נטענו, לא היה בהם להצדיק המחדל ולא היה כאן טעם טוב להימנע מן המחיקה. בשים לב ללו"ז הידוע , היו חייבים להקפיד ביתר על המועד שבו היה ידוע שיש להגיש חוו"ד כאשר ידוע היה שמדובר בארכה אחרונה.

3. גם אם נפלה טעות מזכירותית הרי שסברו בטעות שהמועד להגשה הנו 8.9.16 – כפי שציינתי אף בסע' 7 של פסה"ד (בשורה 20 לאותו סעיף בפסה"ד נרשם בטעות "9.8.16"). טעות מזכירותית יכול שתיפול, ואין אדם שלא יטעה. אך מאידך אין זה סוד כי מרגע פניה למומחה עד להמצאת חוו"ד יכול שיחלפו יותר מ 30 יום מטעמים הקשורים בלו"ז של המומחה (אף במקרים בהם לא נדרשת בדיקה של התובע, לא כל שכן אם נדרשת בדיקה כזו). לראיה שגם מבקשה זו עולה שלא ניתן לעמוד במועד של 8.9.16 ומבוקשת ארכה נוספת.

4. לנושא המצב הכלכלי התייחסתי בסע' 2 של פסה"ד. כאן בוודאי שאין די בטענות בעלמא שאינן נתמכות בתצהיר ובעיקר במסמכים. טענות כאלה יכול כל בעל דין לטעון בהבל פה, וגם כאשר יש קושי כלכלי - לא כל קושי כלכלי יספיק, ויש מקום לדרישה שייעשה מאמץ לגיוס הסכום.

כאשר יש מצב המונע לאשורה גיוס הסכומים הנדרשים להצבת חוו"ד (היתה כאמור תקופה מכובדת של 7 שנים לגייס הסכום מעת שנפלה הרשלנות הנטענת, ושנתיים ורבע מיום הגשת התביעה) – ניתן להגיש בקשה מתאימה אחרת, נתמכת בתצהיר ובמסמכים כמו דפי חשבון, אישורי בנק על פקדונות וחסכונות או היעדרם ועוד; אישורים שילמדו אובייקטיבית על הקושי הכלכלי המונע הגשת חוו"ד. רף השכנוע בבקשה כזו, הנו גבוה.

5. ליתר השקולים הנטענים בבקשה התייחסתי כבר בגדרי פסה"ד ולא אשוב. אזכיר בקצרה כי התביעה נמחקה לא בחלוף כמה חודשים אלא בחלוף שנתיים ורבע בהם לא פעל התובע לצירוף חוו"ד, ולאחר שניתנו עוד שלושה חודשים בבחינת ארכה אחרונה בטרם מחיקה מחוסר מעש, כאשר ניתנה התראה עוד בגוף ההחלטה שנתנה הארכה. אכן - על ביהמ"ש לגלות סובלנות בטרם ימחק תביעה מחוסר מעש. מאידך, אם כן ניתנה ארכה הוגנת שלא הועילה לריפוי המחדל, ניתנה התראה על מחיקה, ולא הוצב במועד טעם לאי מחיקת התביעה- הרי שאין להירתע ממחיקתה. ובנתונים מצטברים אלה גם אין להורות על ביטול פסה"ד שמחק מחוסר מעש אלא במקרים נדירים. אחרת ירוקנו מתוכן הנחיות ביהמ"ש בדבר מועדים, ויהפכו להמלצה, וכל תובע ייטול זמנו כחפצו שהרי תמיד ניתן לבקש ולקבל ביטול בדיעבד. ביטול פסק דין בנסיבות אלה מרוקן מתוכן תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי ומשדר מסר דיוני רע. מי שמגיש תביעה צריך לעשות בסבירות לקידומה. לא כך נעשה כאן.

6. אזכיר שגם נושא ההתיישנות מצא ביטוי בפסק הדין , והטענה כי התובע לא יכול היה או אינו יכול להגיש תביעתו מחדש, בטרם תתיישן, אם יפעל בזריזות (גם באין חוו"ד בשלב ראשון) - אינה נחזית מדויקת : עיין בסע' 9 של פסה"ד, סע' 15 של חוק ההתיישנות, סע' 10 (ג) לחוק הפרשנות ועיין גם ברע"א 1527/09 משהב"ט נ' אחמד אבו עודה; רע"א 4046/09 התעשיה הצבאית נ' מונסונגו. עיין גם (למשל) רע"א 4990/05 ממן יעקב נ' עירית הרצליה , סע' 26 של פסה"ד. מכל מקום גם שיקול של התיישנות אפשרית אינו יכול שיצדיק התעלמות מחובותיו הדיוניות של בעל דין. להיפך: אם הגיש תביעתו לקראת התיישנות עליו להקפיד ביתר על המועדים.

6. הבקשה נדחית, בלא צו להוצאות.