ת"א 18346-07-14 ד"ר משה וינברג ושות', עורכי-דין ונוטריון נ' חזן ואח'

לפניי בקשה לסילוק על הסף בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וזאת בהיעדר עילה, התיישנות והעובדה שהתובענה מוגשת בחוסר תום, לב וכן בשל היות התובענה קנטרנית וטורדנית. בנוסף התבקש ביהמ"ש להורות על פסיקת הוצאות לדוגמא.

רקע עובדתי:

1.התובעת היא שותפות עורכי דין.

2.הנתבעים הינם בעלי / מחזיקי קוטג'ים בשכונת סן מרטין (להלן ובהתאמה : "הדיירים" ו- "השכונה").

3.במסגרת התובענה בתיק זה דורשת התובעת תשלום של שכר טרחת עורך דין בגין הליכים משפטיים שונים בהם היא ייצגה דיירי השכונה, בשל התנגדותם לארבע תוכניות לסלילת כביש שהיה מיועד לעבור בשכונה זו.

4.הנתבע 3, שמבקש את הסילוק על הסף, הוא בעל קוטג' מס' 23 בשכונת סן מרטין בירושלים והוא חתם על שני הסכמי שכר טרחה מול משרד התובעת. ביום 23.6.99 נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים (להלן: "הסכם 1999") שעניינו טיפול משפטי בערעור על פסיקת המחוזי בעתירת תושבי השכונה. ביום 11.3.03 נחתם הסכם שכר טרחה שני בין הצדדים (להלן: "הסכם 2003") שעניינו המשך הטיפול המשפטי ותביעת פיצויים בהתאם לס' 197 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965.

5.ביום 11.7.05 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בע"א 4243/99 שבמסגרתו ניתן צו מניעה קבוע האוסר, על הרשויות לתת היתר לסלילת הכביש ללא אישור תכנית מפורטת. לאחר הליך זה פורסמה ביום 23.7.09 תוכנית מפורטת ושונה מארבעת התוכניות הקודמות, תוכנית 11428.

6.בשנת 2013 נכרת הסכם שלישי בין התובעת לבין חלק מדיירי השכונה לצורך ייצוגם בהליך הפיצויים לפי ס' 197 לחוק התכנון והבנייה. הנתבעים בהליך שבפניי, והנתבע 3 בתוכם לא חתמו על הסכם זה, וחלק מהנתבעים הודיעו באופן מפורש כי אין בכוונתם להצטרף להליך זה.

7.התובעת טוענת כי אי הצטרפותם של הנתבעים בתביעה דנן להליך הפיצויים בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה מנוגדת להסכמות אליהן הגיעו במסגרת הסכם 2003, שכן השכר שהובטח לתובעת היה אמור להיות משולם מתוך הפיצויים שיקבלו הנתבעים במסגרת הליך הפיצויים ואילו סירובם לחתום על הסכם 2013 שלל מהתובעת את שכרה. לחילופין, טוענת התובעת כי בהתאם להסכם 2003 יש לפסוק לה שכר ראוי בהתאם לשעות העבודה שהושקעו בפועל על ידי התובעת לצורך מתן שירותים משפטיים לנתבעים.

הבקשה לסילוק על הסף: