ת"א 18345-05-15 חליחל ואח' נ' אבו פארס

1.לפניי בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להחזיק בעלי חיים ובמיוחד פרות ו/או עיזים ו/או כבשים ו/או סוסים ו/או בהמות במכלאה הממוקמת על מגרשים 111-113 בגוש: 14107 חלקה 65 בשכונת בנה ביתך שבגוש חלב (להלן:"השכונה" ו"המכלאה",בהתאמה).

בבקשה נטען כי בשנת 2010 רכש המבקש את מגרש 119 ולפני כארבעה חודשים סיים את בניית ביתו השוכן במרחק שבעה מטרים בלבד מהמכלאה. לפני כחודשיים עבר המבקש להתגורר בביתו, ומאז מעברו למשכנו החדש, הוא סובל ממטרדים ומפגעים רבים אשר מתבטאים בריחות ורעשים לא נעימים,הפרשת בקר,זבובים ויתושים זוחלים מסוכנים אשר הינם פועל יוצא מעדר הבקר השוכן בלב ליבה של שכונת מגורים.

2.המבקש טען כי גידול הבקר בלב שכונת המגורים מהווה סכנה בריאותית ובטיחותית.המבקש הפנה לכך שרשות מקרקעי ישראל הגישה כנגד המשיב תביעה לפינוי וסילוק יד (55529-04-13), אשר עודנה תלויה ועומדת כנגד המשיב. עוד הפנה המבקש לכך שהמשיב הורשע במסגרת תיק תו"ב 10121-12-08 בין היתר,בגין שימוש בקרקע תוך סטייה מתוכנית ובגזר הדין מיום 17.11.11 הורה בית המשפט על הריסת המבנה. המשיב הפנה גם לדו"ח בדיקה מטעם המשרד להגנת הסביבה אשר קבע כי מדובר במכלאה לגידול עסקי של בקר,אשר פועלת בלב שכונת מגורים ללא רישיון עסק ובניגוד לחוק רישוי עסקים תשכ"ח. המבקש טען כי הפעלת המכלאה מהווה מטרד לציבור וליחיד. הפעלת המכלאה היא אף בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בניגוד לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 בניגוד לחוק הניקיון התשמ"ד-1984, בניגוד לחוק המים תשי"ט-1959 ,מהווה עוולה נזיקית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וגורמת למפגע על פי החוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961.

3.המשיב התנגד לבקשה וטען כי קיבל בעבר רשות להקמת המכלאה וכי עקב שינוי תכנית מתאר שונה ייעוד המקרקעין מחקלאות למגורים. המשיב טען כי המכלאה והרפת משמשים מקור פרנסה לו ולבני משפחתו עוד משנות החמישים של המאה הקודמת. המשיב הבהיר כי מדי יום ביומו המשיב מוביל את העדר אל שטחי המרעה, ולקראת הערב מחזיר את העדר לדור במכלאה. לטענת המשיב,החל משנות ה-90 של המאה הקודמת נעשו פניות מצד הרשות המקומית ורשות מקרקעי ישראל אל המשיב בבקשה לפנות את השטח ולקבל שטח חליפי שבו יוכל המשיב להקים מכלאה. המשיב מציין כי נתן את הסכמתו למהלך, אולם הרשות המקומית ורשות מקרקעי ישראל לא עמדו בהתחייבותם למציאת מקום חלופי.

אשר להליך הפלילי טען המשיב כי אמנם המדובר בבנייה ללא היתר, ברם בגזר הדין המליץ בית המשפט לרשויות להעמיד לרשותו קרקע חלופית, עליה יוכל להמשיך לנהל את עסקו. לגופו של עניין, הכחיש המשיב את הטענה כאילו הימצאות העדר בסמוך לביתו של התובע מהווה מטרד. לטענת המשיב, גם ביתו של המשיב מצוי בסמוך למכלאה, ואין זה סביר שיגרום מטרד לעצמו. המשיב הכחיש את הטענה כאילו בעלי החיים מתפזרים ברחובות השכנה. בעלי החיים מובלים,לטענת המשיב, אל המרעה וחוזרים ישר למכלאה כשהם מלווים על ידי הנתבע או מי מבין ילדיו.

דיון והכרעה:

4.בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני, עליו להשתכנע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה, כי הסעד חיוני וכי יגרם נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי, אם לא יינתן הסעד הזמני עוד בטרם נידונה והוכרעה התביעה עצמה.

עוד יש לזכור, כי סעד זמני הוא סעד מן היושר ועל בית המשפט לבחון שיקולי יושר, לרבות השאלה האם העותר לסעד זה, במעמד צד אחד, בא לבית המשפט בידיים נקיות (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ. שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פ"ד מ"ז (5) 165).

5.לעניין סיכויי התביעה כבר נפסק כי, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה של דיון בבקשה לסעד זמני, אין בית המשפט נדרש לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים" (ראה בספרו של זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית בעמ' 616 וכן רע"א 7139/96 ליאניד טריגוב נ. טפחות בנק למשכנתאות פ"ד מ"א (2) 661).