ת"א 1834-02-13 אבו אסחאק נ' ר.ס יבוא וייצור מזון בע"מ ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעות לחייב את התובע בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התמש"ד-1984.

2.התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה משימוש במשאית שבוטחה אצל הנתבעת מס' 2, בנסיבות המהוות, לשיטתו, תאונת דרכים.

3.הנתבעות כפרו בחבותן לפצות את התובע, ובין היתר טענו שהאירוע נשוא התביעה אינו מהווה תאונת דרכים, וכי פגיעתו של התובע ארעה עקב שימוש במלגזה, ולא עקב שימוש במשאית.

4.הנתבעות מבקשות לחייב את התובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתן, התובע לא מסר כתובת בכתב התביעה, ובירור שהן ערכו העלה שהוא תושב שועפט שבמזרח ירושלים, אשר ממוקמת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. לטענתן, בנסיבות אלה יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה, קל וחומר נוכח הבעייתיות בשאלת החבות וסיכוייה הנמוכים של התביעה.

5.התובע מתנגד לבקשה. לדבריו הוא מחזיק בתעודת זהות ישראלי, וכלל לא הוכח ששועפט נמצאת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל.

6.דין הבקשה להידחות.

7.השימוש בתקנה 519 נעשה, דרך כלל, ביחס לתושב חוץ שאין לו נכסים בישראל, או ביחס לתובע שלא מסר כתובת (ראו למשל רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת). הרציונל הוא שביחס לתושב חוץ שאין לא נכסים בישראל, ואשר לא הוכיח שיש בבעלותו נכסים מהם ניתן להיפרע, קיים חשש מובנה שלא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות משפט, ככל שאלה יוטלו עליו. הכלל חל ביחס לתושבי חוץ, שכן ביחס לאלה מערכת המשפט הישראלי, לרבות מערכת ההוצאה לפועל, לא יכולה לסייע לנתבע לגבות את הוצאותיו.

8.במקרה דנן מדובר בתושב שועפט שבמזרח ירושלים, המחזיק בתעודת זהות ישראלית. הנטל להוכיח שהתובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל מוטל על הנתבעות, המבקשות להפעיל את תקנה 519, והן לא עמדו בו. לא הוכח שהתובע מתגורר בשטח הנחשב מחוץ לתחום השיפוט הישראלי, ולא הוכח שלא ניתן להפעיל את מנגנוני ההוצאה לפועל ביחס לתובע.

9.באשר לטענה בדבר סיכויי התביעה, הרי שבאופן עקרוני תקנה 519 יכולה לשמש כלי למניעת תביעות סרק, אלא שהדבר צריך להיעשות במשורה ובזהירות רבה, הואיל והדבר כרוך במניעת הגישה לערכאות, זכות אשר חלק רואים בה כזכות יסוד במשפט הישראלי. המקרה שבפנינו אינו נמנה על אחד מאותם חריגים, בהן ניתן לקבוע, כבר בשלב זה, שמדובר בתביעה סרק בעלת סיכויים קלושים להתקבל, באופן שמצדיק את חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.