ת"א 18307-07-13 יפה נ' ליפשיץ

לפני בקשה לביטול פסק בוררות.

המבקש רכש מהמשיב את זכויותיו בדירה הנמצאת ברחוב רבקה 7 בירושלים ובשני מחסנים הצמודים לה. במקביל להסכם המכר חתמו הצדדים גם על הסכם חכירה לדורות לפיו המשיב חכר מהמבקש את שני המחסנים לתקופה של 999 שנה. שנים רבות לאחר חתימת הסכם החכירה התברר למשיב כי בניגוד למוסכם זכויות החכירה לא נרשמו על שמו במרשם רישום המקרקעין. המשיב הגיש לבית המשפט בקשה לצו מניעה זמני המורה למבקש להימנע מלמכור את הדירה והמחסנים הצמודים לה עד שיוגש הליך מתאים במסגרתו תדון תביעתו לרישום זכויות החכירה במחסנים על שמו. המבקש טען מצדו כי המשיב חייב לו כספים בגין אחזקת המחסנים.

במסגרת הדיון בבקשה לסעד הזמני הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המחסנים ירשמו על שם המשיב במרשם רישום המקרקעין ובד בבד המחלוקת הכספית בין הצדדים בעניין עלות אחזקת המחסנים תופנה לבוררות. כמו כן הוסכם כי ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה בדבר זהות הבורר תועבר המחלוקת להכרעת המוסד לבוררות שליד לשכת עורכי הדין. עוד הוסכם כי החלטת הבורר לא תהייה נתונה לערעור. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה (פרוטוקול דיון מיום 11.7.13).

לאחר שלא הושגה הסכמה בין הצדדים לגבי זהות הבורר הועברה המחלוקת להכרעת המוסד לבוררות ועו"ד יאיר סלע התמנה כבורר (להלן: הבורר). הבורר קיים שתי ישיבות בוררות (לאחר שהמבקש לא התייצב לישיבת הבוררות הראשונה). ביום 26.6.14 ניתן פסק הבוררות. פסק הבוררות הועבר לצדדים לאחר ששניהם שילמו את שכרו, המשיב ביום 29.6.14 והמבקש בחודש פברואר 2015. לאחר קבלת פסק הבוררות הגיש המבקש את הבקשה שלפני לביטולו. יצוין כי הבקשה אינה ערוכה באופן סדור וקוהרנטי וקיים קושי לדלות מתוכה את טענותיו של המבקש. עובר להגשת הבקשה הומלץ למבקש, אשר אינו מיוצג, לפנות לסיוע מקצועי אולם הוא בחר שלא לעשות כן.

במסגרת הבקשה טוען המבקש שיש להעביר את הבורר מתפקידו שכן התגלה כי אינו ראוי לאמון הצדדים והתנהגותו במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין. כמו כן נטען על ידו שיש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילות שונות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק או חוק הבוררות) וכן כי קיימת טעות יסודית בפסק הבוררות. המבקש הוסיף וביקש כי שכר הבורר יופחת. המשיב הגיב לבקשה והמבקש השיב לתגובה. משלא נתבקש אחרת על ידי הצדדים ניתנת החלטה זו על יסוד הבקשה והתשובות לה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות. משניתן פסק הבורר ספק אם ראוי לאפשר הגשת בקשה לביטול פסק בורר מכוח העילות המנויות בסעיף 11 לחוק הבוררות. גם בהנחה שאין לשלול זאת, ראוי להגביל אפשרות זו למקרים יוצאי דופן בחומרתם אשר מקרה זה אינו נמנה עימם (ראו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון ליברמן פסקה 97 ואסמכתאות שם (5.12.2010)). אף לגופו של עניין אין בידי לקבל את טענות המבקש לפיה נתגלה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. לטענתו, הבורר נהג כלפיו במשוא פנים בכך שסייע למשיב במהלך הבוררות והטה את ההכרעה לטובתו. המבקש אינו פורש כל תשתית ראייתית התומכת בטענה זו. מעיון בפרוטוקול עולה תמונה שונה; שני הצדדים פרשו את טענותיהם בהרחבה לפני הבורר אשר אף הציג להם שאלות רלבנטיות (ישיבת בוררות מיום 12.5.14). הבורר אפשר למבקש להגיש אסמכתאות התומכות בטענותיו ואפשר לשני הצדדים להשלים טענותיהם בכתב (שם). בנסיבות אלה אין בטענות המבקש ממש. אף אין בידי לקבל גם את הטענה לפיה התנהגות הבורר במהלך הבוררות גרמה לעינוי דין. כמפורט לעיל, הבורר קיים שתי ישיבות בוררות כאשר המבקש לא התייצב לישיבה הראשונה. פסק הבוררות ניתן סמוך לאחר שחלף המועד להשלמת טעונים בכתב על ידי הצדדים.

אשר לקיומן של עילות לביטול פסק הבוררות. בניגוד לנטען על ידי המבקש הבורר הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו. הבורר לא קיבל את טענת המבקש לפיו המשיב חייב לו כספים בגין החזקת המחסנים ולפיכך לא נדרש לחשב ריבית בגין החוב הנטען. אף אין לקבל את טענת המבקש לפיה יש לבטל את פסק הבוררות בשל טעות יסודית שנפלה בו. טעות יסודית אינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות. יצוין בהקשר זה כי לא הוסכם על ידי הצדדים שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין ואף לא הוסכם כי ניתן לערער ברשות לבית המשפט על פסק הבוררות בהתאם לסעיף 29ב לחוק אלא הוסכם שאין רשות לערער על פסק הבוררות. ערעור כאמור ממילא לא הוגש ואף לגופו של עניין בפסק הבוררות לא נפלה טעות יסודית ואין בו כדי לגרום עיוות דין. הבורר בחן את הסכם המכר בין הצדדים, עמד על האפשרויות השונות לפרשו ונימק באופן ברור וענייני את החלטתו שלא לחייב את המשיב לשלם למבקש את הוצאותיו הנטענות בגין אחזקת המחסנים. בין היתר, הבהיר הבורר כי המבקש לא הציג אסמכתאות כלשהן לתשלומים אשר לטענתו חויב בהם בגין המחסנים. כמו כן, הבורר הבהיר כי תשלומי וועד הבית זהים לכל הדירות בבניין (ללא קשר למספר המחסנים הצמודים לדירות אם בכלל) ולפיכך המבקש לא חויב בכל תשלום נוסף לוועד הבית בגין אחזקת המחסנים. אשר לגובה שכר הבורר, משלא פעל המבקש בהתאם לסעיף 35 לחוק הבוררות, ולא צירף את הבורר כמשיב, ממילא אין מקום לדון בבקשה להפחתת שכרו.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית. בהמשך לכך, מאושר בזה פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד יאיר סלע ביום 26.6.14.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום. אין מקום במסגרת הליך לחייב את המבקש לשפות את המשיב בגין סכומים שהוציא בהליכים אחרים ולפיכך בקשת המשיב בעניין זה נדחית.