ת"א 18271-03-12 רביד נ' קיבוץ הגושרים
|
ת"א בית משפט השלום צפת |
18271-03-12
22.2.2015 |
|
בפני השופט: דניאל קירס |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
התובע: גדעון רביד עו"ד אברהם אמיר |
הנתבעת: קיבוץ הגושרים עו"ד ניצן טבנקין |
| פסק דין | |
1.התובע, חבר קיבוץ הגושרים (להלן: הקיבוץ), הגיש תביעה כספית זו נגד הקיבוץ, תחילה בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, לקצבאות פנסיה בגין התקופה מחודש 8.2001 עד חודש 4.2009. הקיבוץ ביקש למחוק את התביעה על הסף, בין היתר מפאת העדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה. ביום 21.10.2012 העביר בית הדין האזורי לעבודה את התביעה לבית משפט זה על יסוד הסכמת הצדדים (ולאור האמור בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לפיו "לא יעבירנו עוד", אינני נדרש לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה).
2.לצד טענת הקיבוץ בענין העדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, טען הוא, בנוסף, כי יש לסלק את התביעה על הסף מפאת התיישנות. ביום 20.1.2014 החליט כבוד השופט א' גולדקורן כי נוכח עמדות הצדדים השונות בשאלה האם ביצוע תשלומי פנסיה לתובע החל משנת 2009 מהווה הודאה בקיום זכות שיש בה כדי להתחיל מחדש את מירוץ תקופת ההתיישנות (סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958), אין מקום לדחות על הסף את התביעה מפאת התיישנות. עם זאת, הדגיש השופט גולדקורן כי "החלטה זו היא החלטת ביניים במסגרת בקשה לדחייה על הסף, כך שאין בה כדי לחסום הצדדים להביא ראיות להוכחת טענותיהם...לגבי התיישנות..." (שם, פס' 18). לנושא ההתיישנות - עוד אשוב. גם בהתעלם מטענת ההתיישנות, רוב רובה של התביעה – התביעה בענין הקצבאות עד חודש נובמבר 2008 (עת אושר תקנונו של הקיבוץ כקיבוץ מתחדש) – דינה, ממילא, דחייה גם לגופה.
דחיית התביעה לגופה בקשר לכל התקופה לפני נובמבר 2008
3.נטל השכנוע בתביעת התובע – רובץ על כתפיו. התובע השקיע מאמצים רבים בסיכומים בשאלה באיזה אור יש להתייחס למסמכים בענין החלטות שהתקבלו על ידי גופים מוסמכים או לא מוסמכים בקיבוץ המצביעים על העדר זכותו לפנסיה; אולם הנטל להצביע, מלכתחילה, על זכות כלפי הקיבוץ המחייבת אותו לשלם לתובע "פנסיה", רבץ על כתפי התובע. בכתב התביעה טען התובע לזכאות ל"פנסיה הנהוגה אצל הנתבע לכל חבר סכום השווה ל- 35% מהשכר הממוצע במשק", כבר בשנת 2001 (פס' 13 שם). בנוסף ל"נוהג", הפנה התובע ל"זכותו שבדין" לטענתו, המעוגנת בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (שם, פס' 14-15). הקיבוץ – הכחיש את זכאותו של התובע לקבל פנסיה ממנו באותה תקופה, כי התובע המשיך לעבוד במשרה מלאה (פס' 25-26 לכתב ההגנה). סעיף 3 לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 קובע:
|
גיל הפרישה |
3. הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו כאמור, הוא גיל 67 לגבר, ובכפוף להוראות פרק ד' - גיל 62 לאישה (בחוק זה – גיל הפרישה).
|
סעיף 1 לחוק קובע:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|