ת"א 18255-12-16

לפני תביעה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח -1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").

התובע, יליד 1985, תושב השטחים שהועסק ע"י הנתבעת במפעלה בברקן, עבר תאונת עבודה קשה ביום 10.12.14. התובע צרף חוו"ד אורתופדית שמצביעה על נכות אורתופדית בשיעור של כ 30%. ההגנה כופרת בחבות, ולחילופין הגישה חוו"ד אורתופדית המצביעה על נכות רפואית בשיעור 18.5%. המל"ל הכיר גם בנכות נפשית בשיעור 10% ובהעדר חוו"ד התבקש עכשיו ביהמ"ש למנות מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה על ידי התובע.

ב"כ התובע טוען כי התובע חי בבית הוריו עם עוד ארבעה אחים וכי עובר לתאונה סייע לאביו בפרנסת המשפחה ואילו כעת חי מהכנסה של 2,091 ₪ אותם הוא מקבל כקצבת נכות מהביטוח הלאומי (נספח א' לבקשת התובע מיום 13.12.17) ואילו אביו עובד ושכרו עומד על 4,600 ₪ (נספח ב' לבקשה). לנוכח מצבו הכלכלי הקשה ולנוכח קביעת המל"ל בדבר נכותו הנפשית מבקש התובע למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט ולהשית את הוצאות חוות דעת זו על הנתבעת.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי התובע לא הגיש בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו וכי אין התובע עומד בתנאי החריג בתקנות שכן לא צירף הוכחות בדבר מצבו הכלכלי שלו ושל הוריו, איזה ניסיונות עשה על מנת להלוות כסף לצורך הגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית, באיזה דרך שילם את חוות הדעת האורתופדית וקביעת המלל אינה מחייבת בתיק מסוג זה ולא הוכח העדר יכולת כלכלית.

דיון והכרעה

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

תקנה 130 (א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין".

בבר"ע (ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית [15.08.06] תמצת כב' השופט נ' הנדל את המבחן המשולש בו יש לעמוד תובע בכדי לזכות בפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה:

"נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א".