ת"א 18232-01-14 עבדלקאדר נ' יונס

לפני בקשת הנתבע להתיר לו לצרף ראיות נוספות, לדחות את דיון ההוכחות הקבוע לתאריך 4.4.2017 על-מנת להציג תיק חקירה של משטרת ישראל שנוגע לעניינים עליהם נסבות הראיות הנוספות, ולזמן לדיון את מומחית בית-המשפט לחקירה על חוות-דעתה. התובע מתנגד לבקשה, ככל שהיא חורגת מזימונה של מומחית בית-המשפט למתן עדות על חוות-דעתה. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה.

א.ברקע הבקשה

1.התובע פתח תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע והגיש בו לביצוע ארבע המחאות, כל אחת מהן על סך של 20,000 ₪; זמני פירעונן של ההמחאות ב-25 לחודש החל מנובמבר 2012 וכלה בפברואר 2013. נטען כי הנתבע הוא שחתם על ההמחאות (להלן ההמחאות).

2.לנתבע ניתנה רשות להתגונן, בהסכמה. הגנתו של הנתבע נסמכה על טענה כי ההמחאות אבדו לו לאחר שביום 16.6.2012 היה מעורב בתאונת דרכים – עת פנקס המחאות נותר ככל הנראה ברכבו שהועבר לפירוק וגריטה. לטענת הנתבע, החתימה על ההמחאות אינה שלו אלא מעשה זיוף, והתובע אינו עשוי להיפרע ממנו על-יסודן.

3.ראיות הצדדים הוגשו בתצהירים. בתצהירו טען התובע לקיומה של המחאה נוספת שניתנה לו על-ידי הנתבע ולא הוגשה לביצוע בתיק ההוצאה לפועל. אל-מול תצהיר העדות הראשית שנתן התובע הועמד תצהיר עדות ראשית בחתימת הנתבע.

4.ביום 1.4.2015 מונתה מומחית מטעם בית-המשפט בתחום כתבי-יד; חוות-דעתה הוגשה ביום 23.11.2015 (להלן מומחית בית-המשפט).

5.בדיון שהתקיים ביום 2.2.2016 הצהיר בא-כוח הנתבע כי ברשותו הקלטה שבכוונתו לתמלל, וביכולתה לשפוך אור על השתלשלות העניינים וגרסות הצדדים לגבי אופן קבלת ההמחאות על-ידי התובע. באת-כוח התובע התנגדה להגשת ההקלטה. בהחלטה שניתנה בדיון נדחתה הבקשה, ונקבע כך:

לגוף בקשת הנתבע כי יותר לו לצרף תמליל של הקלטה, לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בעניין זה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הגנתו של הנתבע הושתתה מראשיתה על טענה עיקרית לפיה הוא אינו חתום על ההמחאות הנדונות בהליך זה והחתימה הינה מעשה זיוף. עוד נטען כי פרטים שמולאו על גבי ההמחאות אינם מקיימים זיקה לנתבע. לכאורה, שתי הטענות הללו נשללו בחוות דעתה של מומחית ביהמ"ש.

הנתבע מבקש להציג הקלטה על מנת להראות כי לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות. מדובר בטענה שחורגת מגדרן של הפלוגתאות שעומדות לדיון והכרעה. ראשית, כאמור לעיל, הגנתו של הנתבע שבעטייה ניתנה לו רשות להתגונן הושתתה על טענה לזיוף והעדר זיקה להמחאות. לא נטען כי לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות ומדובר בטענה חדשה שביהמ"ש לא ידרש אליה בשים לה לכך שלא הוזכרה בכתבי הטענות ואף לא בתצהירי הצדדים שהוגשו על יסודם. שנית, נאסר על בעל דין להעלות טענות עובדתיות חלופיות במציאות הרגילה שבה העובדות ידועות לו. הטענה כי ההמחאות נחתמו כתוצאה ממעשה זיוף ולא על ידי הנתבע אינה מתיישבת עם הטענה כי לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות, טענה המניחה כי ההמחאות נמשכו דוקא על ידי הנתבע ובחתימתו. לפיכך ומטעמים שבדוקטרינת ההשתק השיפוטי, אין הנתבע עשוי לטעון בעת ובעונה אחת כי לא חתם על ההמחאות, וכי לא קיבל תמורה בגינם.