ת"א 1812-11-14 גלובל רומינג בע"מ נ' בוקאי ואח'

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית בסך 2,650,000₪ ומתן חשבונות, בה היא מעלה טענות בדבר הפרת חובות אמון ונאמנות החלות על נושאי משרה ובעלי מניות בחברה, וטענות נוספות. התביעה מבוססת על שני ראשים, האחד – כי הנתבעים השתתפו "מאחורי גבה" של התובעת במכרז של דואר ישראל לאספקת טלפונים סלולריים, ואף זכו במכרז זה, וזאת תוך נטילת הזדמנות עיסקית מן התובעת, ותוך מצג שווא בפני הדואר כאילו הם פועלים בשמה של התובעת ועבורה; השני – כי הנתבעים נישלו את התובעת ללא ידיעתה מזכויותיה בחברה שהיתה אמורה לקום בברזיל, בכך שהעבירו 92% ממניותיה של התובעת בחברה זו על שמו של הנתבע 1, ועשו יד אחת כדי "להקפיא" את מימוש ההזדמנויות העיסקיות שעמדו בפני התובעת בברזיל, למנוע כניסת התובעת לשוק התקשורת בברזיל, ולנצל את ההזדמנויות העיסקיות הללו לטובת עצמם.

הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי התביעה מופרכת. באשר למכרז הטלפונים הסלולריים טוענים הנתבעים כי התובעת מעולם לא עסקה בתחום זה, ולא יכלה לעמוד בתנאי הסף במכרז זה. ובאשר לפעילות בברזיל טוענים הנתבעים כי מדובר בפעילות וירטואלית, שמעולם לא החלה. היה רק ניסיון עקר, שלא עלה יפה, ואין כל בסיס לניסיון להשליך זאת על הנתבעים.

עתה מונחת בפניי בקשתם של הנתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה להוצאות. בבקשה נטען כי פעילותה המסחרית של התובעת נסמכת באופן מוחלט על התקשרותה עם לקוח אחד בלבד – חברת דואר ישראל, שהיא המשווקת היחידה של כרטיסי הסים של התובעת, וכי הכנסותיה של התובעת מצויות מזה תקופה ארוכה במגמת ירידה קיצונית, עד כדי 60%, ובחצי השנה האחרונה חלה ירידה נוספת של עשרות אחוזים בהכנסותיה. עוד נטען כי התובעת מתקשה לעמוד בהיקף המכירות המינימלי לו היא מחויבת עפ"י ההסכם שבינה לבין דואר ישראל, וחברת דואר ישראל עלולה עקב כך להפסיק את ההתקשרות עם התובעת, ולהותיר את התובעת ריקה מכל פעילות מסחרית. בנוסף טוענים הנתבעים בבקשתם כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים מאד.

בתגובתה לבקשה טוענת התובעת כי היא חברה בעלת איתנות כלכלית וביכולתה לפרוע חובותיה ללא כל חשש. מועד סיומו של ההסכם עם חברת דואר ישראל הוא בסוף שנת 2016, אולם התובעת מעריכה שההסכם יימשך אף מעבר לכך. כן נטען כי חברת דואר ישראל צפויה ככל הנראה להעביר אל התובעת כספים המוחזקים אצלה בגין מע"מ, בסך של כ- 1.6 מיליון ש"ח. בנוסף להסכם עם חברת דואר ישראל, לתובעת הכנסה כספית בגין ביצוע פעולות הטענת כרטיס סים ישירות אצלה, ולא אצל חברת הדואר. בשנת 2014 ההכנסה של התובעת בגין הטענות אצלה היתה 1.3 מיליון ש"ח. בחשבון הבנק של התובעת יתרת זכות של 321,000₪. התובעת מצרפת לתגובתה לבקשה את דו"חותיה הכספיים לשנת 2012, וזאת בנימוק שטרם עלה בידה לקבל את הדו"חות המבוקרים לשנת 2013 ולשנת 2014. התובעת טוענת אפוא כי עלה בידה לסתור את החזקה אשר בסעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן- "החוק"), באשר היא איתנה פיננסית, וביכולתה לשאת בהוצאות הנתבעים, אם הם יזכו בדין. עוד טוענת התובעת כי תביעתה טובה ואמיתית, וכי הבקשה הוגשה ממניעים פסולים.

על תגובה זו של התובעת הגישו הנתבעים את תגובתם, ובה טענו כי דווקא עיון בתגובת התובעת מסיר כל ספק בדבר הצורך לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות: מהדו"חות הכספיים לשנת 2012 עולה כי התובעת הפסידה סך של 435,000₪, והתובעת עצמה מודה בכתב התביעה שהכנסותיה בחודשים האחרונים פחתו ב- 60%. התובעת נמנעה מלצרף את דו"חותיה הכספיים לשנת 2013 ולשנת 2014, וגם אם אין לה דו"חות מבוקרים לשנים הללו, לכל הפחות היה עליה לצרף מאזני בוחן לא מבוקרים. התובעת אף לא הגיבה לטענה, כי היא מתקשה לעמוד בהתחייבותה, כלפי חברת דואר ישראל, להיקף מכירות מינימלי, והמסמכים שצירפה לתגובתה (נספח 7) מראים שטענה זו נכונה ומבוססת. עוד נטען כי אין בסיס לטענת התובעת שחברת דואר ישראל צפויה ככל הנראה להעביר סך 1.6 מיליון ש"ח לתובעת. הנתבעים אף מפרטים את התחייבויותיה של התובעת, אשר מסתכמות לטענתם בסך 475 אלף ש"ח, ועולות על כלל נכסי החברה, שהם בסך 421 אלף ש"ח בלבד.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו, סבורני כי דין הבקשה להתקבל.