ת"א 18099-05-14 טיב פאק (י.י. 2010) בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.התובעת עותרת לפצותה בגין נזק רכוש שנגרם לרכבה בתאונה מיום 27.10.13.

2.אין חולק כי בעת שרכב התובעת נסע ביום התאונה, נהוג ע"י מר שלומי חנן בדרך צרפת בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים בירידה, פגעה בו נתבעת 2 שיצאה מכביש צדדי וביקשה לחצות את שני הנתיבים שבירידה ולהשתלב בעליה בדרך צרפת.

התובעת טוענת כי הנתבעת 2 לא צייתה לתמרור עצור ולא נתנה זכות קדימה ולכן התאונה ארעה באשמתה המלאה.

3.נתבעת 1, המבטחת של הנהגת, שילמה לתובעת סך 80% מהנזק תוך שהודתה באחריותה לתאונה, ברם קיזזה על דעת עצמה 20% בטענה של אשם תורם מצד נהג התובעת.

התביעה שלפניי היא, אפוא, לתשלום אותם 20%, שלא שולמו.

4.לטענת הנהגת/נתבעת 2, היא הגיעה לצומת ועצרה על מנת לאפשר לכלי הרכב הנעים בכביש לנסוע, ולאחר שעמדה זמן מה וראתה שהכביש פנוי, החלה בפניה. לטענתה, הספיקה לחצות נתיב אחד ואילו הנהג מטעם התובעת הגיע במהירות בנתיב השמאלי ופגע בה.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, אינני סבורה כי יש להשית אשם תורם על נהג התובעת, ועל כן דין התביעה להתקבל.

6.משרטוט כביש (ת/1) עולה כי מדובר בהשתלבות לכביש בן 4 נתיבים, שניים לכל כיוון (שני נתיבים בירידה ושני נתיבים בעליה). התובעת, שביקשה לפנות שמאלה ולעלות בדרך צרפת, יצאה מרח' צדדי ולמעשה הייתה צריכה לחצות שלושה או ארבעה נתיבים כדי להשתלב בדרך הראשית. עצם התרחשות התאונה בנתיב השמאלי של הירידה (נתיב שני מבין ה-4 שצריך היה לחצות), מלמדת כי היא לא המתינה מספיק וגרמה לתאונה.

7.הנהג מטעם התובעת העיד שנסע במהירות של 30-40 קמ"ש, זאת הואיל והוא מכיר את המקום ויודע שיש שם בתי ספר, ועל כן לא נסע מעל מהירות זו, כפי שהוא נוסע כל יום. עדותו הייתה מהימנה ולא נסתרה.