ת"א 1790-07-10 עיריית חולון נ' בלוטין ואח'

התובעת הגישה כנגד הנתבעים כתב תביעה מתוקן, בו עתרה לחייבם בתשלום סכום של 565,425 ₪ בגין חוב דמי ארנונה. נטען כי הנתבעים עשו שימוש בנכס המצוי בתחום שיפוטה של התובעת, מבלי ששילמו דמי ארנונה וזאת משנת 1998 ועד ליום 1.11.07. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים, בעיקר, כי אין להם זיקה אישית לנכס מושא התביעה. במוקד הדיון ניצבות השאלות האם חבים הנתבעים כלפי התובעת וככל שכך, מהו היקף חבותם.

רקע וטענות הצדדים

1.לטענת התובעת, בעת הרלוונטית לתביעה, הנתבעים החזיקו במפעל המצוי באזור התעשייה הצפוני בעיר ראשון-לציון ובגדר זו, עשו שימוש במקרקעין השייכים לעיר חולון והמצויים בגבו של אותו מפעל, בצד המזרחי, על הגבול בין שתי הערים (להלן: "הנכס"). לגישת התובעת, הנתבעים פלשו לנכס, הכשירו חלק ממנו למעבר כלי רכב והניחו מיטלטלין בחלקו העיקרי.

2.הנתבעים, כך נטען, הנם מנהלים ובעלי מניות של החברות מוצרי בלוטין בע"מ ח.פ. 510982390 ומוצרי בלוטין (1998) בע"מ ח.פ. 512692864 (להלן ביחד: "החברות"- ר' נספח 1 לכתב התביעה). התובעת בעמדה כי הנתבעים ולחלופין החברות, הנם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס ולכן עליהם לשלם את תשלומי הארנונה המתחייבים מהשימוש שנעשה בו עד ליום 1.11.07. מובהר כי ממועד זה ואילך, לאחר עזיבת הנתבעים את הנכס, מחזיקה בו חברת בלוטין תעשיות בע"מ, המצויה בבעלות מר איתן לויט (להלן: "לויט" ו-"בלוטין תעשיות" בהתאמה). בלוטין תעשיות משלמת לתובעת דמי ארנונה כסדרם.

לטענת התובעת, המחזיק הרשום בספריה ביחס לנכס בתקופה הרלוונטית לתביעה הנו גורם עלום בשם גנרי שאינו מהווה ישות משפטית מוכרת - "מוצרי א. בלוטין" מס' משלם 115224. התובעת מבארת כי לא הייתה מודעת לזהותו של המחזיק הנכון בנכס, משום שהנתבעים, או החברות, לא דיווחו לה על החזקתם בנכס כמתחייב מהוראות הדין. עוד טענה התובעת כי שלחה לנתבעים דרישות לתשלום חובם, אך אלו התעלמו מהן כלא היו. בנוסף, נטען כי הנתבעים החליפו כסות תאגידית לפעילותם העסקית באופן שיטתי ובכל מצב, לא ניתן לדעת מי מהחברות היתה פעילה בנכס ואימתי.

3.הנתבעים מכחישים את המיוחס להם. לטענתם, התביעה הוגשה בחוסר תום לב מובהק, בהמשך לתביעה שראשיתה בשנת 1995, בתיק א.ת. 2599/95 בעניין זהה, ביחס לחברת אריה בלוטין - מוצרי א.מ. בלוטין בע"מ, שנדונה ונמחקה בשנת 2001 בהסכמה וללא צו להוצאות (ר' נספח ג' לתצהיר הנתבעים; להלן: "ההליך משנת 95").

הנתבעים מוסיפים כי חברת מוצרי בלוטין (1998) בע"מ שבבעלותם, לא עשתה כל שימוש בנכס, לא פלשה אליו ולא הניחה בו מיטלטלין בעת הרלוונטית, כך שאין להטיל עליהם כל חבות בגין העדר תשלום דמי ארנונה. אשר לחברת מוצרי בלוטין בע"מ, טוענים הנתבעים כי זו נמחקה בשנת 1986. גם בהנחה שקיים חוב ארנונה, נטען כי על התובעת היה להגיש את כתב תביעה כנגד החברות, להבדיל מהנתבעים, המהווים אישיות משפטית נפרדת. הנתבעים מדגישים כי אין ממש בטענות התובעת, משמע לא הייתה מודעת לזהות החברות לאורך השנים וגם בהקשר זה מפנים להליך משנת 95.

הנתבעים מדגישים כי הם לא קיבלו את דרישות התובעת לאורך כל השנים ומפנים לדפי המחשב שצרפה לתצהיריה, המלמדים כי כתובת המפעל הרשומה אצלה הנה רחוב בן צבי 32, בעיר חולון, בעוד שאמיתו של דבר, הכתובת היא רחוב בן צבי 32 בעיר ראשון-לציון. כך, נטען כי הנתבעים לא ידעו על שצברו חוב נטען כלפי התובעת בסכום כתב התביעה. לחילופין ולמען הזהירות בלבד, נטען כי לא ידוע לנתבעים על מה מתבססת התובעת וכיצד נערכו חישוביה.

מטעמים אלו, לא הגישו הנתבעים השגה כנגד החיוב שהופנה כלפיהם ולגישתם, יש לדחות את טענת התובעת משמע החוב כלפיה חלוט על פי דין.