ת"א 17898-12-12 זמיר ואח' נ' וגשל ואח'

1.בפני בקשת המבקשים לבטל את החלטת בית המשפט מיום 12.7.15 שניתנה במעמד צד אחד, ובה התיר בית המשפט למשיב לעיין בתיק זה, לפי תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן – התקנות).

ביום 24.6.15, ולבקשת המבקשים, הוארך המועד להגשת תגובם לבקשת המשיב ב-14 ימים. בבקשה שלפניי טענו המבקשים כי דבר ההחלטה מיום 24.6.15 התקבל במשרד בא כוחם ביום 28.6.15 וכי בטעות, מנה בא כוחם את מספר הימים כך שחישב את המועד האחרון להגשת תגובה ליום 13.7.15 (הוא היום שבו הוגשה התנגדותם לתיק לאחר שכבר ניתנה החלטה המתירה עיון כאמור).

לטענת המבקשים אין המדובר בזלזול בבית המשפט, אלא בשגגה ויש ליתן את הדעת לטיעונים כבדי המשקל שנטענו בתגובה ולפיהם אין להתיר עיון בתיק מחמת חיסיון עורך – דין לקוח.

2.המשיב התנגד לבקשה וטען כי בניגוד לנטען בבקשה,ב"כ המבקשים, קיבל את החלטת בית המשפט כבר ביום 25.6.15 בפקיסמילה. לראיה הפנה המשיב גם לתשובת מרכז המידע (שגובתה בתצהיר מזכירתו).

לגופו של עניין נטען כי אין ממש בטענה לחיסיון עורך- דין לקוח משום שהחיסון איננו חל על כתבי בי דין שהוגשו לבית המשפט ואשר נחשפו לעיני השופטים ולעיני הצדדים האחרים במשפט. לגבי הטענה כאילו בקשת המשיב איננה מנומקת נטען כי זו מנומקת כמפורט, ובעיקר, בסעיף 8 לבקשת העיון.

הכרעה:

3.לאחר שעיינתי בבקשה,בתגובה ובתשובה לתגובה, שוכנעתי כי אין להיעתר לבקשה וההחלטה המורה על עיון תיוותר על מכונה. ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולה של החלטה או ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.. ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". ראו בנוסף, לעניין זה :ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.