ת"א 17895-06-14 אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ נ' ציבין ואח'

לפניי בקשה מטעם התובעת כפי שהוגשה ביום 12/12/14 למחיקת כתב הגנת הנתבעים ולמתן פסק דין כנגדם.

מדובר בתובענה כספית בסכום של 1,242,430 ₪ לתשלום חוב פסוק בגין עבודות פיתוח שביצעה התובעת בשנים 2002-2009 במקרקעין בגן יבנה, הרשומים כנטען על שם אמו של הנתבע 3. לחילופין, עותרת התובעת לאכיפת הסכמים בין הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין ושל החלטה, בהם התחייבו הנתבעים לשלם חוב זה. בהקשר זה, מתבקש מינוי ב"כ התובעת ככונס נכסים.

בכתב הגנתם עותרים הנתבעים לדחות את התביעה, בין היתר בטענות לתקפות המוסכם בין הצדדים ולתשלום דמי הפיתוח בהתאם להתחייבות כאשר יירשם הנתבע 3 כבעל המקרקעין וכאשר יקבל צווי ירושה בהקשר לירושת אמו. צוין קושי הנובע מהיות הנתבע 3 קשיש הנודד ברחבי ארה"ב על גבי קרוואן על קלישות הקשר בינו לבין עורכי הדין מיופי כוחו, הנתבעים 1 ו-2.

בבקשה נטען כי התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לגילוי מסמכים, עיון בהם ומתן תשובות לשאלון. דרישתה לא נענתה ולכן ביקשה וקיבלה, לאחר אורכות שונות, צווים לגילוי, עיון ומתן תשובות לשאלון לביצוע עד ליום 17.11.14, אותם הפרו הנתבעים. התובעת טוענת כי שלחה שלושה מכתבי התראה לב"כ הנתבעים בחודש דצמבר 2014, אך לשווא. התובעת נסמכת על הוראת תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), לפיה בעל דין שאינו מקיים צו לגילוי מסמכים, לעיון בהם, או להשיב על שאלון, יימחק כתב הגנתו ודינו כמי שלא הגיש כתב הגנה.

התובעת סוברת כי התנהגות הנתבעים מהווה הפרת צווים שנתנו וזלזול מוחלט בהחלטות בית המשפט ומפנה לנזקים כספיים עצומים הנגרמים לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעים.

משלא הגיבו הנתבעים לבקשה, הגישה התובעת בקשות רבות למתן החלטה בה. לבסוף, עתרו הנתבעים לארכה להגשת תגובתם, שניתנה כמבוקש, להגישה עד ליום 14.1.15.

כבר בהחלטתי מיום 5.1.15 קבעתי כי "לנוכח הסעד הדרסטי המבוקש ניתנת הזדמנות נוספת, לפנים משורת הדין, להגיב לבקשות 3 4 ו- 6 ... לא תמצא תגובה בתיק במועד הנדחה, תינתן החלטה על יסוד המצוי בפניי".

תגובת הנתבעים, או כל אמירה מצדם, לא התקבלה במועד הנדחה וגם לא כעת, בחלוף כשלושה שבועות ממועד שהוארך בשנית, שהתובעים ממשיכים לבקש כל העת מתן החלטה בבקשתם.

סברתי כי נתנו לנתבעים הזדמנויות נאותות להגיב למבוקש והלכתי כברות דרך לקראתם כמבוקשם. בהעדר תגובתם על אף אורכות חוזרות ונשנות, יוצא כי הנתבעים לחוד והחלטות בית המשפט לחוד, באופן המלמד על הפגנת זלזול בהליך מטעמם. חרף הדרסטיות שבצו המבוקש ועל אף ההעדפה לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופה של מחלוקת - התרשמתי כי באין קשר עם הנתבעים, זהו מקרה ראוי לפעול כפי הוראת תקנה 122 לתקנות ואני מורה על מחיקת כתב ההגנה ועל קבלת התביעה בהיעדר הגנה.