ת"א 17805-12-08 א' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

תיק זה נוהל בתחילה על ידי כב' השופטת אריקה פריאל והועבר לטיפולי ביום 7.10.14.

התובעת, ילידת 1969. כאמור בכתב התביעה, ביום 12.6.07, עת שהתובעת עשתה דרכה מתל אביב לחיפה לאחר סיום יום העבודה, באמצעות רכבת ישראל, באזור בית יהושע נתקע טנדר על מפגש כביש 553 עם מסילת החוף של הרכבת הנ"ל, בסמוך לתחנת בית יהושע. הרכבת שנסעה במהירות של כ -140 קמ"ש הבחינה ברכב התקוע על המסילה מרחק כ- 250 מ'. הנהג לא הספיק לבלום והרכבת התנגשה ברכב במהירות של 130 קמ"ש. לאחר הפגיעה גרר הקטר את הרכב לאורך המסילה ולאחר מרחק של כמה מאות מטרים נשמט מהמסילה והתהפך. שלושת הקרונות הקדמיים נשמטו, והשניים האחרונים גם הם התהפכו זה על זה תוך שהאחד מועך את השני וגורם ללכידת היושבים בתוכו. התאונה הקטלנית גבתה את חייהם של 8 אנשים והותירה אחריה כ- 80 פצועים. בעת התאונה ישבה התובעת בקרון השלישי שכאמור גם הוא נפגע קשות בתאונה, נשמט מהמסילה והתהפך. מיד לאחר ההתנגשות עם הרכב החלה הרכבת לרעוד בחזקה וחצץ רב הועף לכל עבר. בהמשך נשמעו קולות נפץ עזים עד כדי כך שהתובעת לטענתה סברה כי המדובר באירוע טרור. לאחר מכן הקרון התהפך על יושביו ונמחץ. התובעת שכאמור לעיל התיישבה בקרון השלישי עפה ממקומה והתהפכה יחד עם הקרון ויצאה ללא פגיעות גופניות חמורות. לאחר עצירת הקרון התחוללה בתוכו המולה רבה, צווחות וצרחות פצועים זבי דם, עשן כבד וניחוח שריפה הציפו את הקרון. התובעת נתקפה חרדה עמוקה וקפאה במקום ללא יכולת תגובה. רק כעבור מספר דקות ולאחר שהתעשתה במקצת, הצליחה התובעת להיחלץ מהקרון ההרוס. ברם גם לאחר שחלצה עצמה מהקרון המשיכה התובעת לחוות את זוועות התאונה והתמודדה עם מראה פעולות החילוץ וגופות ההרוגים והפצועים השרועים מחוץ לקרונות. ממקום התאונה הובהלה התובעת באמצעות אמבולנס לבית החולים "לניאדו" בגין חולשה הרגשת זרמים, דפיקות לב מואצות, טופלה ושוחררה באותו היום. התובעת המשיכה בקבלת טיפולים במסגרת קופ"ח לרבות טיפולי פיזיותרפיה בגין כאבי גב וצוואר וכן לטענתה כבר בסמוך לאחר התאונה התלוננה על פחדים ומתחים נפשיים, חוסר שינה, אי שקט וכי היא נמנעת מנסיעה ברכבת או אוטובוס. מאז התאונה המשיכה התובעת להתלונן תדירות על פחדים וחרדות, הפרעות שינה, קושי בהירדמות, חלומות בלהה והתעוררות מוקדמת. התובעת ניסתה להיעזר בתרופות הרגעה ושינה על בסיס צמחי אולם ללא הועיל. באישור רפואי מיום 8.12.08 צוין כי התובעת "יותר מדי רגישה וגם מרגישה פיזית תדרים של צלילם שונים". בטופס הערכה לטיפול לרפואי/פסיכיאטרי מיום 13.1.11 וכן ביקורים 6.4.11 ו- 14.7.11, 13.11.11, 5 שנים לאחר התאונה, אובחנה התובעת כסובלת מ P.T.S.D, Agoraphobia ו- Panic Disorder. טיפולים שעברה התובעת (פרא רפואיים, פסיכותרפיה) ותרופות שנטלה, לא הועילו. כתוצאה מהתאונה שהתה התובעת באי כושר מיום 13.6.06 ועד ליום 31.1.07. לטענתה כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, הפסדי תנאים סוציאליים ופנסיה, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, עזרת הזולת, כאב וסבל ומכאן תביעתה שלפני.

הנתבעת מכחישה כל קשר סיבתי בין התאונה הנטענת לבין הפגיעות הנטענות והטיפולים הרפואיים. לטענתה, טענות התובעת לעניין מצבה הנפשי מוגזמות בפרט בנסיבות בהן מדובר בצעירה הנוהגת ברכבה באופן עצמאי ואינה מוגבלת בכל היבט שהוא. לטענתה, לא נגרמה לתובעת כל מגבלה כתוצאה מהתאונה. לטענתה התובעת לא עשתה די להקטנת נזקיה. עוד טוענת הנתבעת כי בהיות התאונה תאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, יש לנכות מכל סכום אשר יפסק לתובעת, אם בכלל, כל סכום שקיבלה, תקבל או זכאית היתה התובעת לקבל לו מיצתה זכויותיה מאת המוסד לביטוח לאומי כחוק. הנתבעת אינה מקבלת את מסקנות המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי בקשר למצבה ונכותה הרפואית של התובעת. לטענתה חוות דעת המומחית מבוססת כולה על סמך תלונותיה הסובייקטיבית של התובעת. לטענתה התובעת חיה ומתפקדת ללא כל מגבלה שהיא לרבות בעת שימוש ברכבת או אוטובוס, וכראיה התובעת מרבה לטייל בארץ ובעולם.

דיון:

אין מחלוקת לעניין היות התאונה תאונת דרכים כמשמעותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. המחלוקת היא לעניין הנכות הרפואית הנפשית שנקבעה לתובעת על ידי המומחית מטעם בית המשפט, לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות ולנזקי התובעת כתוצאה מהתאונה.

נכות רפואית

הלכה פסוקה היא כי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה בידי בית המשפט. חוות דעתו של מומחה רפואי, בדומה לכל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, ואשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו.

ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583;

ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' נחום סגל, [פורסם בנבו] (1995);

ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרוזי עקרם, פ"ד כב(2) 164.

עם זאת, הלכה פסוקה היא כי הידע הרפואי הוא נחלת המומחה הרפואי וכי ככל שאין בחוות דעת המומחה מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת וראיות אחרות שבפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה.

ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז(5) 170.

מטעם בית המשפט מונתה דר' איילה שינקמן כמומחית בתחום הנפשי.