ת"א 17801-01-12 עיריית חיפה נ' הנסיכה חיפה - אולמות וגנים בע"מ ואח'

לפניי בקשת הנתבע מס' 7 (להלן – המבקש) לביטול העיקול שהוטל על כספים בחשבון בנק המתנהל על שמו, בהתאם להחלטתי מיום 9.12.12.

המבקש טוען לנסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש בהחלטה האמורה-

ראשית, העובדה שלאחר שהסתיים שלב ראיות התביעה הוכח כי אין קשר בין המבקש לבין החובות הנטענים ושנית, העובדה שהמבקש נישא לאחרונה ומבקש להשתמש בכספים שעוקלו לרכישת דירה.

התובעת (להלן – המשיבה) מציינת כי השימוש בסמכות לעיון מחדש בהתאם לתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יעשה במשורה וכי לא הוכחו נסיבות המצדיקות שימוש בתקנה. אין בדיון החלקי שהתנהל כדי ללמד על סופו של ההליך בפן הראייתי. עוד נטען כי בדיון מיום 14.3.13 הצדדים הסכימו להותיר את הסעדים הזמניים עד לסיום הדיון בתיק והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט. יש להעיר כי לאחר הגשת התגובה והתשובה לתגובה, הגישה המשיבה התייחסות נוספת שלא כדין ומבלי שניתנה לכך רשות. המבקש התנגד לכך ובצדק ולכן אין מקום לקבל התייחסות זו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

בדיון מיום 14.3.13 אמנם הסכימו הצדדים על שחרור חלק מן הכספים שעוקלו בחשבון המבקש בתמורה לכך שיירשם שעבוד על נכס של הנתבע מס' 5 ורעייתו (הם הורי המבקש). בסופו של יום, המרת העיקול לא יצאה לפועל. לעניין זה נקבע בהסכם כי "ככל שלא יבוצע השעבוד על נכס המגורים יוותר העיקול על כנו והבקשה תדחה וזאת ככל שלא תגובש כל הסכמה אחרת."

כלומר, הצדדים הסכימו על מחיקת אותה בקשה לביטול העיקול. עם זאת, אין בכך בכדי להצביע על הסכמה שלא להגיש בקשה חדשה במקרה הצורך, כפי שמנסה המשיבה לטעון.

גילו הצעיר של המבקש ושינוי הנסיבות האישיות המתוארות בבקשה אכן מהוות טעם המצדיק דיון בהתאם לתקנה 368.

הרציונל ביסוד ההחלטה בה הוטל עיקול זה נגעה לראיות לכאורה שהוצגו לפיהן הנתבע מס' 5 נוהג לנהל את עסקיו (לרבות הנתבעות 1-3) באמצעות אנשים וגופים שונים, בתוכם בני משפחה והמבקש שהינו בנו, בכללם. לטענת המבקשת, עסקים אלה נעשים תוך התחמקות מתשלום המסים העירוניים.

איני מוצאת כי בדיון שהתקיים במהלכו נשמע העד מטעם התובע חל כרסום כלשהו ביסודות שהובילו להטלת העיקול, כפי שטוען המבקש. בנוסף, נוכח הרציונל שביסוד ההחלטה להטיל עיקולים אין יסוד לאבחנה שמציג המבקש ביחס לחלקן של הנתבעות 1,2 לעומת הנתבעת 3 בחוב.

זאת ועוד. יש לזכור כי התובעת מבססת חלק נכבד מהתביעה על החלטת בית המשפט המחוזי בהליך אחר, כמפורט בהחלטה בדבר הטלת העיקול מיום 9.12.12. מדובר בהחלטה המבססת די ראיות לכאורה הנחוצות גם לשלב זה של הדיון ויש חשיבות לשמיעת חלקו השני של ההליך, היינו ראיות ההגנה, טרם ניתן יהא להתקדם למסקנה אליה נחפז המבקש להגיע כבר עתה בפן הראייתי.

אציין כי בדיון שהתקיים ביום 14.3.13 המצב היה דומה, אך הצדדים השכילו להגיע להסכמה אשר אמורה היתה לאזן בין האינטרסים המנוגדים ולא ידוע מדוע הסכמה זו לא הסתייעה.

נתתי דעתי לטענות המבקש ביחס לפגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין שלו (הפגיעה בזכותו לרכוש דירה לאחר נישואיו), אולם יש לזכור כי מדובר בעיקול שהוטל על כספים שאינם באים בכלל חשבון עו"ש שוטף וכי היקף החוב נשוא התביעה אינו מבוטל.

הצדדים כבר הראו יכולת להגיע להסכמות שיכולות לסייע למבקש לממש זכויותיו.

אשר על כן, על אף שדין הבקשה להידחות, מוצע לצדדים לבוא בדברים ביניהם על מנת למצוא חלופה הולמת לעיקול שהוטל, כך שהמבקש יוכל לממש זכויותיו, בעוד המשיבה שומרת על בטחונות ראויים, כגון מתן אפשרות למבקש לרכוש דירה ולהעמיד אותה כבטוחה לחוב נשוא התביעה.

על אף דחיית הבקשה, מאחר והמשיבה ראתה לנכון להגיש תשובה נוספת לבקשה מבלי לבקש רשות, אין צו להוצאות.