ת"א 17790-11-14 אור וערכים בנות ואח' נ' מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל ואח'

בתביעה זו מבקשים התובעים, מוסדות חינוך בעיר ביתר עילית השייכים לנתבעת 1 (להלן גם: בתי הספר), להורות לנתבעת 1 להשיב להם את כל הסכומים ששילמו עבורה בגין חשבונות חשמל ולקבוע שעליה לשלם בעבורם את חשבונות החשמל השוטפים באופן סדיר. לחלופין, ולנוכח מצבה הכספי של נתבעת 1, מבקשים התובעים להורות לנתבעת 2 להעביר אליהם ישירות, ולא באמצעות נתבעת 1, את מלוא הסכומים שעליה להעביר אליהם. כמו כן מבקשים התובעים להורות לנתבע 3 לפקח ולוודא שנתבעת 1 אכן תשלם את חשבונות החשמל, כאמור לעיל, ולהורות לנתבעת 4 לפקח ולוודא שנתבעת 2 פועלת כמבוקש לעיל.

נתבעת 2 לא הגישה מאומה בעקבות כתב התביעה ובעניינה הוצאה התראת חוסר מעש (סע' 5 להחלטתי מיום 31.12.14).

נתבעת 1 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, מן הטעם שכל התובעים הינם בתי ספר, אשר לגביהם נקבע בפסיקה שהם אינם אישיות משפטית ולפיכך אינם רשאים לתבוע ולהיתבע. בצמוד לכך בקשה נתבעת 1 להאריך לה את המועד להגשת כתב הגנתה עד למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. בקשה דומה הוגשה גם ע"י נתבעים 3 ו- 4.

הבקשות שהוגשו הועברו לתגובה, ולתשובה לתגובה, בהתאם לתקנות.

במקביל לתגובה שהגישו התובעים לבקשה לסילוק על הסף, הם הגישו גם בקשה לצירוף תובעים שבה בקשו לצרף כתובעים עמותות שונות אשר הקימו את מוסדות החינוך בביתר עילית ואשר חתמו על הסכם עם נתבעת 1 להעברת הבעלות והאחריות להפעיל, לממן ולתחזק את מוסדות החינוך הנ"ל. כן בקשו לצרף כתובעים הורים ומורים בבתי הספר, אשר נפגעים או עשויים להיפגע כתוצאה מכך שנתבעת 1 אינה עומדת בחובתה לשאת בתשלומי החשמל.

גם בקשה זו הועברה לתגובה, ולתשובה לתגובה, בהתאם לתקנות.

בעניין הבקשה לסילוק על הסף מן הטעם שהתובעים אינם אישיות משפטית נפרדת, מסכימים התובעים שאכן, הפסיקה קבעה שבתי ספר אינם אישיות משפטית. עם זאת, לטענתם, במקרים מסוימים הכירה הפסיקה בישויות כלליות שונות (כגון נציגות הבית המשותף והוועדה לתכנון ובנייה) כישויות משפטיות אד-הוק, לצורך ניהול העניינים שעליהן הן ממונות. במקרה זה, טוענים התובעים, למרות שבתי ספר אינם תאגידים במובן המקובל, הרי שההכרה של משרד החינוך בהם כמוסד חינוכי והענקת סמל מוסד מקפלת בחובה גם את כוחם לפעול וגם את זכותם לתבוע (ולהיתבע) בנושא שלשמו הם קיימים – חינוך. לחלופין, לכל הפחות לצרכי תביעה זו יש להכיר בזכותם של בתי הספר לתבוע, שכן בכך שנתבעות 1 ו- 2 אלצו אותם לשאת בתשלומי חשבונות החשמל במקומן והתעלמו מחובתן להחזיקם, הן למעשה הכירו בהן כישויות נפרדות מהן. בנוסף, במקרה זה, אם לא יתירו לבתי הספר לתבוע מן הטעם שהם בבעלות נתבעת 1 הם יישארו ללא סעד, שכן ברור שנתבעת 1 לא תגיש תביעה כנגד עצמה. לטענת התובעים, פסקי הדין הקובעים שמוסד חינוכי אינו ישות משפטית, נותנים לו סעד בדמות תביעה באמצעות הבעלות, אך כאן לא ניתן לדרוש מהבעלות לתבוע את עצמה. נתבעת 1 רוצה, למעשה, לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד, כשמדובר בתשלום חשבון החשמל, היא מטילה אותו ישירות על מוסדות החינוך ומאידך, כשהיא רוצה להימלט מאימת הדין, היא מחבקת אותם חיבוק דב.

על טענות התובעים שדלעיל משיבים הנתבעים שהפסיקה הברורה בעניין אי ההכרה במוסדות חינוך כישות משפטית חלה גם במקרה דנן, ואין סיבה לסטות ממנה. לשיטתם, אין מקום ללמוד מן הפסיקה שהביאו התובעים ביחס לנציגות הבית המשותף וכן לגבי הוועדה לתכנון ובנייה, משום שלאלה הקנה החוק בעצמו סמכויות לתבוע ולהיתבע. כן משיבים הנתבעים שסמל המוסד המוענק לכל מוסד חינוך הינו מספר פנימי של משרד החינוך אשר אינו מעניק כשרות לתבוע ולהיתבע. בנוסף, נטען שאין ממש בטענת התובעים לפיה אם לא יוכרו כישות משפטית נפרדת הם יוותרו ללא סעד, בזמן שהם עצמם הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה ולצרוף תובעים, והודו כי לצד כל מוסד חינוכי פועלת עמותה, שיכולה להיכנס בנעליו של בית הספר לצורך הגשת תביעה.

לעניין הבקשה לתיקון כתב התביעה לא הוגשה תגובה מטעם הנתבעים פרט לכך שנתבעת 1 טענה שאין להשתמש בבקשה לתיקון כתב התביעה כאמצעי להתגבר על כך שיש לסלק את התביעה על הסף, אלא יש לעשות זאת בדרך של הגשת תביעה חדשה.