ת"א 17719-01-09 מזרחי נ' מדינת ישראל- הנהלת בתי המשפט

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, ילידת שנת 1975, עקב וכתוצאה מעבודתה כקלדנית אצל הנתבעת על פי הנטען.

2.ביום 1.2.2002 החלה התובעת את עבודתה כקלדנית בבית המשפט המחוזי בחיפה, על פי "חוזה מיוחד להעסקת עובד" שנחתם בינה לבין הנתבעת בהתאם לתקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים)(חוזה מיוחד), התש"ך-.

לטענתה, היא הועסקה במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, במשך 8 שעות רצופות ביום, שבמהלכן היא נדרשה להקליד בשיטה עיוורת ובמהירות מרבית.

יודגש כבר עתה כי התביעה מתייחסת לתקופת העסקתה של התובעת בבית המשפט, במישרין על ידי הנתבעת, החל מיום 1.2.2002, למרות שמהעדויות התברר כי בשנות התשעים, הועסקה התובעת כקלדנית בבית משפט השלום בחיפה, אם כי באמצעות חברות כח אדם, למשך מספר שנים.

3.בתאריך 25.1.2003 ו/או בסמוך לכך, החלה התובעת לסבול מכאבים ונפיחות בשורש כף יד ימין, ונזקקה לטיפול רפואי. בבדיקות אובחנה כסובלת מאפיקונדיליטיס של מרפק ושרירי האמה הימנית ונקבעה לה אבחנה של "מרפק טניס" מימין. רופא תעסוקתי אשר בדק אותה קבע ביום 18.6.2003 כי התובעת אינה יכולה להמשיך לעבוד בעבודתה כקלדנית או בכל עבודה אחרת הדורשת מאמץ יתר ותנועות חוזרות של יד ימין.

4.במהלך חודשים ינואר 2003 ומרץ 2003, שהתה התובעת בחופשות מחלה לסירוגין בעקבות הטיפולים שנזקקה להם כאמור, ומיום 25.3.2003 ועד ליום 30.6.2003 היא שהתה בחופשה ללא תשלום ולא עבדה כלל. מששבה לעבודה ביום 1.7.2003, היא שובצה לתפקיד מודיעין שאינו דורש עבודת הקלדה ו/או שימוש מאומץ ביד ימין, וביום 1.9.2003 שונתה משרתה לרכזת לשכה, אם כי בפועל היא המשיכה למלא תפקיד מודיעין. ביום 15.1.2004 הופסקה עבודתה לאחר שחוזה ההעסקה שלה הגיע אל קיצו.

5.ביום 9.1.2007 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל) תביעה לתשלום דמי פגיעה ותביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין הפגיעה ביד מתאריך 31.1.2003.

הפגיעה הוכרה על ידי המל"ל כפגיעה בעבודה, וועדה רפואית לעררים קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מתאריך 1.5.2003.

6.ביום 29.1.2009 הגישה התובעת את התביעה דנן ובה טענה, בין היתר, כי הפגיעה/מחלת המקצוע שממנה היא סובלת, נגרמה עקב ומחמת רשלנותה של הנתבעת, אשר התבטאה בין היתר, בהנהגת שיטת עבודה פסולה שהתאפיינה בעבודה בתנאי לחץ אדירים ובתדירויות גבוהות, אי מתן הפסקות, אי אספקת אמצעי מגן ועוד.