ת"א 17691-12-14 יצחק י. גליק בע"מ נ' אריה ש.א.ג נכסים בע"מ ואח'

לפניי בקשת התובעת לפטור אותה מתשלום אגרת משפט.

על פי כתב התביעה, התובעת היא מפעל ויבואן סיטונאי לנייר, אשר בבעלותה היו מספר נכסים. בשנת 2000 חתמו הנתבעים 1 ו-2 על הסכם שכירות לפיו המשיכו לשכור מהתובעת נכס בגודל של כ-700 מ"ר בתוך בניין מסחרי ברח' כי טוב 8 בירושלים, אולם בשנת 2006 הפסיקו לשלם דמי שכירות. אז התברר לתובעת כי בניגוד להסכם השכירו הנתבעים 1 ו-2 חלק מהנכס בשכירות משנה לנתבע 3 אשר הפעיל בו עסק למכירת מוצרי חשמל. התנגדותה של התובעת לא הועילה ועל מנת לצמצם את נזקיה הסכימה למפרע כי הנתבע 3 ישלם דמי שכירות בגין שימוש בחלק של 70 מ"ר, אולם גם הנתבע 3 לא שילם את דמי השכירות ואף עשה שימוש באופן מלא בכל הנכס. בד בבד התברר לתובעת כי הגם שהנתבעים 1 ו-2 מעולם לא ביטלו את הסכם השכירות או השיבו לה את המושכר, בפועל הם הפסיקו להפעיל את הנכס למרות שהותירו בו חפצים ומלאי. התובעת התקשרה בסכם למכירת הנכס לצד ג' תוך שהיא מבקשת מהנתבעים שיפנו את המושכר, אולם הנתבע 3 סירב לפנות את הנכס, דבר שגרם לבריחת רוכשים ולירידת ערך הנכס. רק לאחר הגשת תביעת פינוי ניאות הנתבע 3 להתחייב לפנות את המושכר, אשר בפועל פונה בחודש יוני 2013.

בכתב התביעה נתבעו תשלום דמי שכירות בגין התקופה בה לפי הנטען לא שולמו, השבת הריבית בה נשאה התובעת בגין חובות שנבעו מאי תשלום דמי השכירות, הוצאות פינוי המושכר, פיצוי בגין ירידת ערך הנכס, פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות, סעד הצהרתי לפיו החבות בתשלומי הארנונה והמיסוי בגין הנכס בתקופה הרלבנטית מוטלת על הנתבעים וצו עשה המורה לנתבעים להעביר את חובות הארנונה על שמם ולשלמם.

בבקשה לפטור מאגרה נטען כי התנהלות הנתבעים גרמה לתובעת לנזקים כלכליים קשים אשר הביאו אותה לקריסה כלכלית וכמעט לפשיטת רגל. הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות אשר הצטברו לסך של למעלה מ-2 מיליון ₪ (קרן בלבד) ולא שילמו את חוב הארנונה לעירייה, כאשר כעת העירייה תובעת את התובעת בסך של 5 מיליון ₪ בגין חוב זה, והתובעת נאלצה למכור בהפסד ניכר את הנכס מושא התובענה כדי לממן את המשך פעילותה. הכנסות התובעת ירדו והחלו להתנהל נגדה הליכי גבייה על ידי הבנקים. לטענת התובעת היא מנסה לעלות על דרך המלך ולתבוע את המשיבים כדי להמשיך לפרנס בכבוד את עובדיה ולגבות את החובות אולם אין בידה אפשרות לשלם את האגרה הגבוהה הנגזרת מסכום התביעה.

התובעת מציינת כי בתיק אחר אותו היא מנהלת בבית משפט זה ניתן לה בהתאם להחלטת כב' הרשם שמיע ז"ל מיום 20.10.13 פטור חלקי מאגרה. לטענתה ניתן פטור חלקי מאחר שלא היו בידיה דוחות עדכניים אך בבקשה הנוכחית מצוי הדוח האחרון שיצא לפני כשנה ובו ניתן לראות הרעה משמעותית במצב התובעת.

לבקשה, אשר הוגשה בחודש דצמבר 2014, צורף דוח מאזן נכון לסוף שנת 2012. עוד צורפו תדפיס חשבון עובר ושב המצביע על יתרת חובה של 170,000 ₪ נכון למועד הפקתו, פירוט הלוואות בסך של כ-3 מיליון ₪ ונסח רישום מקרקעין המצביע על שעבוד הנכס בו מפעילה התובעת את עסקה לבנק הפועלים.

לטענת הנתבעים 1 ו-2 יש לדחות את הבקשה. בתגובתם נטען כי התובעת לא צירפה די מסמכים על מנת להציג את התמונה המלאה בדבר העדר יכולה הכלכלית לשאת בתשלום האגרה - לרבות פרטים אודות מצבם הכלכלי של בעלי המניות, דוחות כספיים לשנת 2013, תדפיסי כל חשבונות הבנק בהם היא מנהלת פעילות ביחס ל-6 החודשים שקדמו לבקשה, תדפיסי כרטיסי חיוב, תצהיר המפרט כיצד ממומן שכר טרחת עו"ד בתיק ומדוע לא ניתן להשיג את סכום האגרה מצדדים שלישיים, החלטה בתיק אחר בה נדחתה בקשת התובעת לפטור מאגרה (ת"א 30496-08-13), מסמכים המאששים את גרסת התובעת כי היא מצויה בקשיים כלכליים ויש לה חובות רבים לבנקים, פירוט על נכסיה ועוד.

עוד לטענתם מהמסמכים שצירפה התובעת עולה כי אין יסוד לטענתה כי אין היא יכולה לעמוד בתשלום האגרה. הדוח השנתי לשנת 2012 שהוגש מלמד כי לתובעת נכסים בשווי כ-30 מיליון ₪, בעוד התחייבויותיה השוטפות מסתכמות בסכום של כ-14 מיליון ₪ בלבד – אמנם כלל ההתחייבויות במאזן מסתכמות בסכום של כ-40 מיליון ₪, אולם מתוכו סכום של 26 מיליון ₪ נזקף להלוואות שנלקחו מבעלי מניות וברור שאין לקחת התחייבויות אלו בחשבון, שכן לא יעלה על הדעת כי המדינה תצא נפסדת ובעלי המניות נשכרים. אם תזכה התובעת בתביעה ירוויחו מכך בעלי המניות ולא ברור מדוע המדינה צריכה לממן את ההליך. עוד נטען כי לא ברור מדוע לא תממש התובעת נכסים, מלאי וכיו"ב לשם מימון תשלום האגרה, וכי מעיון בדו"ח רווח והפסד לשנת 2012 עולה כי התובעת סיימה שנה זו עם רווח של כ-593,000 ₪. גם דף חשבון הבנק הבודד שצירפה התובעת אינו תומך בגרסתה ומלמד על תקבולים משמעותיים שנכנסים לחשבונה ועל יתרות משמעותיות לטובתה.

עוד נטען בתגובת הנתבעים 1 ו-2 כי סיכויי ההצלחה של התובעת בהליך העיקרי נראים נמוכים מאוד. הנתבעת 1 עזבה את המושכר כבר ביום 1.4.06, בתיאום מלא עם מר עזריאל גליק ז"ל שהוא שעמד עמה בקשר מטעם התובעת, ושילמה את מלוא דמי השכירות עד למועד עזיבתה. הסכם השכירות הסתיים כבר בשנת 2001 ומשכך הייתה הנתבעת 1 רשאית לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה. התובעת ידעה היטב כי הנתבעת 1 עזבה את המושכר והפסיקה להנפיק לה חשבוניות מס בגין דמי השכירות. התביעה לדמי שכירות לשנים 2006 ו-2007 התיישנה. התובעת לא הקטינה את הנזק ואם לא שולמו דמי שכירות משנת 2006 היה עליה לנקוט כבר באותה שנה הליך משפטי לפינוי השוכר ולהשכיר את הנכס לצד שלישי. התובעת והנתבע 3 מקיימים התקשרות ישירה כמשכירה ושוכר, הנתבע 3 משלם לה דמי שכירות והתובעת עצמה טענה בתביעה שהגישה כנגד הנתבע 3 כי בשנת 2008 החל לשכור ממנה את הנכס באופן ישיר.

לתגובה צורף מכתב ב"כ התובעת אל הנתבע 2 מיום 19.7.06 בו הוא מוחה על כך שהשכיר את הנכס לאחר ומיידעו כי התובעת רואה בו את השוכר הבלעדי החייב להמשיך בתשלום דמי שכירות. לטענת הנתבעים 1 ו-2 המכתב מהווה הודאת בעל דין כי התובעת ידעה היטב כבר באותו מועד כי הנתבעת 1 עזבה את הנכס ואינה משלמת את דמי השכירות.

עוד טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי סכומי הפיצויים הנתבעים אינם מבוססים וכי גם לעובדה זו משקל בבחינת הבקשה לפטור מאגרה.

הנתבע 3 מתנגד אף הוא לבקשה, וחוזר על חלק מן הטענות שהועלו בתגובת הנתבעים 1 ו-2. בנוסף טוען הנתבע 3 כי מהמסמכים שצירפה התובעת עולה שבשנת 2012 נוספו למצבת כלי הרכב של התובעת כלי רכב בעלות כוללת של 164,333 ₪ - נתון העומד בסתירה לאמור בתצהירה שלפיו ברשותה כלי רכב בלויים וישנים; כי בין הוצאותיה מפורט תשלום דמי ניהול בסכום עתק של 1,800,000 ₪, שאינו תואם חברה בקשיים כלכליים, וזאת בנוסף ל"שכר ונלוות" ששולם לבעלי המניות בסכום של 2,962,085 ₪; וכי מתדפיס תנועות חשבון הבנק שצורף עולה שבתוך 5 ימים זוכה חשבונה של התובעת בסכום כולל של 469,074 ₪, המשקף מחזור עסקי של עשרות מיליוני ₪ בשנה.

עוד לטענת הנתבע 3 צורפו אישורי בעלות בשלושה נכסי מקרקעין המשמשים את התובעת, בגינם הסכים בנק הפועלים לתת לה הלוואות בסכום כולל של 4 מיליון ₪. התובעת עמדה עד כה בהחזרים החודשיים בסכום של למעלה מ-800,000 ₪ ואין ספק שהבנק יסכים להעמיד לה הלוואה נוספת בסכום הדרוש לתשלום האגרה, סכום שיגדיל את היקף ההלוואות לסכום קטן בהרבה מהיקף ההלוואות המקורי.