ת"א 1761-01-13 א' נ' בבייר ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

1. בהתאם לנטען, התובע יליד 10.02.1953, נפצע בתאונת דרכים ביום 11.01.2012 בעת שפגע בו רכב בהיותו הולך רגל. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "וולפסון" שם אובחן כסובל מכאבים והגבלות בברך שמאל, בפרק ירך שמאל, מכאבים בגב התחתון ובאגן. עוד, מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, עולה כי התובע הופנה לטיפולים פיזיותרפיים, לבדיקת מיפוי עצמות ובדיקת C.T, אשר הדגימה בלטי דיסק.

    

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. במסגרת הליכי המל"ל, נקבעה לתובע נכות בשיעור של 30% מיום 12.04.2012 ועד ליום 30.09.2012 והשלמה ל- 100% בשל העדר יכולת לשוב לכל עבודה. ביום 1.10.2012, נקבעה נכותו על שיעור של 10% לצמיתות בהתאם לתקנה 37(7)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"). עוד, הופעלה תקנה 15 במחצית ונכותו נקבעה על שיעור של 15% לצמיתות.

    

3. במסגרת ערר שהגיש התובע הועמדה נכותו הצמיתה על שיעור של 20% לפי סעיף 37(7)ב לתקנות החל מיום 30.06.2013. עוד, במסגרת סיכום ומסקנות הוועדה, נקבע כי "בהיעדר מצב קודם כאשר בבדיקת C.T מותני ישנו בלט דיסק היקפי בחלקו מסויד אקסנטרי לשמאל בגובה L5 – S1 אין מקום לנכות מצב קודם ונכותו היום היא תולדה של התאונה הנידונה". בנוסף, נקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 מיום 27.10.2013 במחצית, מאחר והתובע לא חזר לעבודתו ונמצא בשיקום.

    

4. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות. המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה בשאלת נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה ונזקיו בהתאם לכך.

    

   טענות התובע:

    

5. בהתאם לנטען בתצהיר התובע, בתאונה הוא נחבל בכל חלקי גופו וספג פגיעה קשה. לטענתו, עקב פגיעותיו נזקק לטיפולים רפואיים מרובים אצל אורתופד וכן במרפאת כאב. לטענתו, אף קיבל זריקות לעמוד השדרה וטופל במכון פיזיותרפיה ורפואה אלטרנטיבית מאז התאונה ועד היום, לרבות טיפול תרופתי.