ברדה ואח' נ' בן יש ואח'

לפני תביעה כספית חוזית שהוגשה על ידי האחים מר עמוס ברדה ומר יובל ברדה (להלן: התובעים), יורשיו על פי צוואה של אביהם המנוח, ויטו ברדה ז"ל (להלן: המנוח), כנגד בני זוג, גב' דורית בן יש ומר ישראל אברמוב (להלן: הנתבעים). התביעה עומדת על סך של 323,000 ₪, בטענה לחוב שנטל הנתבע 2 מן המנוח ולא השיבו, וזאת בגין שתי המחאות בסך כולל של 280,000 ₪ שנמסרו למנוח על ידי הנתבעת 1, בצירוף ריבית והצמדה.

המחלוקת המרכזית בתיק נסובה סביב שאלת קיומו של חוב זה, מהותו, מטרת ההמחאות שהוצגו כראיה לו, והסיבה לאי פירעונן או ביטולן במשך שנים ארוכות.

התובעים הכתירו תביעתם כתביעה חוזית כספית (בסעדי התביעה), כשראיותיה הן ההמחאות בלבד, ללא הפניה לסעיפים מפקודת השטרות או טענה לתביעה שטרית.

א. תמצית העובדות:

1. ביום 19.07.2015, חתם המנוח על צוואתו האחרונה, בה ציווה את כל רכושו לילדיו: עמוס ברדה, יובל ברדה ומאיה ברדה. המנוח נפטר ביום 14.10.2020. ביום 1.3.2021 ניתן צו קיום צוואה עבור צוואת המנוח. קיים אח נוסף, מר שלום ברדה.

2. בבסיס התביעה עומדת מערכת יחסים עסקית וחברית שהתפתחה בין המנוח, ויטו ברדה ז"ל, לבין הנתבע 2, מר ישראל אברמוב, החל משנת 2015 לערך. הקשר נוצר באמצעות חבר משותף.

3. המנוח לא פעל מול הנתבעים (ולכל הפחות לא קיימות ראיות בנוגע לכך) בנוגע להמחאות נשוא התביעה עד למועד פטירתו, במשך כחמש שנים, ואין תיעוד בכתב בנוגע להעברות הכספים במזומן. כלל העדויות בתיק זה מסתמכות על עדויות שמיעה, מפי התובעים והנתבעים, ומשכך יפורטו הטענות בנוגע לרצף העובדות.

4. אין מחלוקת שהנתבעת מסרה למנוח שתי המחאות. המחלוקות נוגעות לשאלת מטרת מסירת ההמחאות והתביעה למימושן בתביעה כעת. מועדי פירעון ההמחאות הן ליום 30.10.2015 וליום 30.11.2015, כאשר האחת בסך 130,000 ₪ והשנייה בסך 150,000 ₪, בסכום כולל של 280,000 ₪. המחאות אלו משוכות מחשבון הבנק של הנתבעת 1, ומעולם לא הופקדו למימוש ופירעון (להלן: ההמחאות). ההמחאות, והסיבה למסירתן לידי המנוח, עומדות במרכז המחלוקת והתביעה הוגשה על ידי שני היורשים. שם הנפרע נותר חסר, שלא מולא, וההמחאות הן "למוטב בלבד" (ללא שם מוטב).

5. בנוסף, אין מחלוקת שבין השנים 2010 ל-2019 היה הנתבע 2 בהליך פשיטת רגל, ובמהלך תקופה זו היה לקוח מוגבל בבנק ולא היו לו שיקים משלו. התובעים הציגו דו"ח של המנהלת המיוחדת (ת/3) המעיד על היקף חובותיו של הנתבע 2 וריבוי נושים.

6. כשנתיים לאחר פטירת המנוח, לטענת התובעים, הם פנו אל הנתבעים ודרשו כי ישיבו להם את כספי אביהם.

   ב. טענות הצדדים:

7. טענות התובעים: התובעים טוענים כי הנתבע 2, אשר הציג עצמו כאיש עסקים בתחום הנדל"ן, פיתה את המנוח בהבטחות שווא כי יכניס אותו כשותף לעסקאות נדלן מניבות. נטען כי הנתבע 2 ניצל את תמימותו של המנוח ונטל ממנו סכומי כסף שונים מעת לעת, אשר נועדו לשמש כמקדמה על חשבון אותן עסקאות נדל"ן מניבות. התובע 2 העיד כי הנתבע 2 נטל בנוכחותו, מתוך כספים שהוחזקו אצלו עבור המנוח, סך של 40,000 ₪ במזומן. כן התובע 2 העיד שהמנוח עסק לעיתים במתן הלוואות. הנתבעת 1, שהינה בת זוגו של הנתבע 2, מסרה למנוח את שתי ההמחאות כביטחון להשבת הכספים שנטל הנתבע 2 מן המנוח. על פי טענת התובעים, לאחר חלוף זמן רב ממועד מסירת ההמחאות, ולאור העובדה שהנתבע 2 התחמק מהבטחותיו, החל המנוח לדרוש את כספו בחזרה, אך הנתבע 2 התחמק מן התשלום בתואנות שונות, תוך ניצול מצבו הרפואי של המנוח. הנתבעים מכחישים טענה זו (כתב הגנה מיום 22.11.2022, סעיף 32). כשנה וחצי לפני פטירתו של המנוח, סביב אפריל 2019, מסר המנוח את ההמחאות לבנו, התובע 1, וביקש ממנו להחזיקן בכספת שברשותו, עד אשר הנתבע 2 יחזיר את החוב.

8. בשאלת נטלי ההוכחה - התובעים, כיורשי המנוח, טוענים כי הם אוחזים בשטרות כשורה והינם בעלי הזכויות כלפי הנתבעים. בסיכומיהם הפנו לפסיקה לפיה ההמחאות מהוות ראיה בכתב לקיומו של החוב וכן לחזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות, שחלה גם על שטרי ביטחון ומעבירה את נטל ההוכחה לנתבעים לסתור אותה.

9. בשאלת ההתיישנות - התובעים טוענים כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים, שכן תקופת ההתיישנות תחל ביום יצירת החיוב, הוא מועד הפירעון השטרי (30.10.2015 ו-30.11.2015), ובהינתן שהתביעה הוגשה ביום 8.9.2022, הרי שטרם חלפה תקופת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. לחלופין, הם טוענים כי מרוץ ההתיישנות הושעה עקב התנהגות פסולה של הנתבעים, שכללה הטעיה ביודעין של המנוח בהבטחות שווא.

10. טענות הנתבעים: הנתבעים דוחים את התביעה מכל וכל, וטוענים כי הוגשה בחוסר תום לב, ללא כל ראיות ותוך השמצות מיותרות. הם מכחישים את כל טענות כתב התביעה, וטוענים כי התובעים לא צירפו כל ראיה ולא יוכלו להוכיח את טענותיהם השקריות. עדות התובעים הינה עדות מפי השמועה, שכן הם מעידים על דברים ששמעו מאביהם המנוח, ואינם יכולים לערוב לאמיתותם. קיים שינוי מהותי ודרסטי בגרסת התובעים, מתצהיריהם לבין חקירתם הנגדית, בדבר טיב העסקה (מקדמה לעסקת נדל"ן מול הלוואה), וכן טוענים כי התובעים בדו גרסה. הנתבע 2 טוען כי המנוח, שהכיר את עיסוקיו בתחום הנדל"ן, הציג לו נכסים להשקעה וביקש להיכנס עמו לעסקאות שונות, וכי גם הנתבע 2 עצמו הציג למנוח נכסים להשקעה. הנתבע 2 הכחיש מכל וכל כי קיבל הלוואות מן המנוח, וטען כי מעולם לא היה חייב לו כספים.

11. הנתבע 2 והמנוח שקלו להשקיע יחדיו ברכישת בניין ישן בכפר סבא, לשפצו ולהשכיר או למכור יחידות. הנתבעת 1, גב' דורית בן יש, הצהירה כי הנתבע 2 ביקש ממנה להשקיע בעסקת נדל"ן שבבסיסה רכישת נכס בכפר סבא. הנתבעת 1 הצהירה כי מסרה את ההמחאות לבקשת הנתבע 2, לטובת מימון עסקת נדל"ן בנכס בכפר סבא. לדבריה, הנתבע 2 הסביר לה שההמחאות יינתנו לצד שלישי לטובת הבטחת העסקה ולא ייפרעו, וככל שיחליטו לא להשלים את הרכישה, הן יושבו לידיהם. הנתבע 2 הצהיר כי ההמחאות נמסרו למנוח כביטחון עבור חלקו בערבות בנקאית בסך 10% מסכום רכישת נכס במכרז (5.5 מיליון ₪), וכי המנוח היה אמור להשתמש בהן כדי להוציא ערבות אחת על כל הנכס. בסופו של דבר, העסקה לרכישת הנכס לא הבשילה, והם לא ניגשו למכרז. הנתבעים טוענים כי השיקים נותרו בידי המנוח ושני הצדדים שכחו מהעניין, וכי לא הייתה כל דרישה להשבתם. לטענת הנתבע 2, אם היה חייב למנוח כסף, המנוח, שהיה איש עסקים ממולח, היה פועל לגבייתו, ולא היה משאיר את השיקים פתוחים במשך שנים.

12. הנתבעים מכחישים כי המנוח פנה אליהם בדרישה להשבת חוב ולא הייתה כל פנייה מצד המנוח או התובעים, בכתב או בעל פה, במשך קרוב לעשור, לדרוש השבת כספים בסך 280,000 ₪. הם מציינים כי אם המנוח אכן טען שהנתבע 2 חייב לו כספים, לא ברור מדוע לא פעלו התובעים או המנוח לגבייתם עד לאחר מות המנוח.

13. נטלי ההוכחה - הנתבעים טוענים כי התביעה אינה תביעה שטרית, אלא תביעה חוזית, ועל כן התובעים אינם יכולים ליהנות מהחזקות ומההלכות הייחודיות לדיני השטרות, ונטל ההוכחה מוטל עליהם. הם מדגישים כי השיקים אינם מהווים שטר חליפין מאחר ששם הנפרע לא צוין בהם, והוא תנאי הכרחי ליצירת שטר. בנוסף, התובעים אינם אוחזים כשורה, שכן לא התקיימו תנאי ההיסב, ובשל הכיתוב למוטב בלבד, השיקים אינם סחירים. משכך, טוענים הנתבעים כי חזקת התמורה אינה מתקיימת.

14. הנתבעים טוענים כי גם אם מדובר היה בהלוואה, הרי שבהתאם לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993, חוזה הלוואה טעון מסמך בכתב. דרישת הכתב הינה מהותית ובהיעדרה, ההסכם בטל. מאחר והתובעים לא הציגו כל מסמך בכתב המעיד על הלוואה, יש לדחות את התביעה.

15. טענת התיישנות ושיהוי: הנתבעים העלו טענת התיישנות, וטוענים כי התביעה הוגשה בגין עילות שהתיישנו. הם מציינים כי התובעים מבססים תביעתם על היכרות שהתרחשה ב-2015, והתביעה הוגשה רק בספטמבר 2022, בחלוף יותר משבע שנים. לחלופין, טוענים הנתבעים לשיהוי קיצוני בהגשת התביעה, ללא כל הצדקה.

     

    ג. העדים:

16. התובעים העידו כעדים יחידים, בעלי דין, והנתבעים העידו אף הם, ובנוסף העידו את יועץ המשכנתאות, עמו התייעצו בנוגע לעסקת נדל"ן בכפר סבא. שני הצדדים נמנעו מלהעיד עדים עליהם הצהירו בקדמי המשפט: התובעים נמנעו מלהעיד את מר פאדי ברבלי, שהוצג על ידי ב"כ התובעים כמי שהכיר בין הנתבע 2 למנוח.

17. במקביל, במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 18.7.2023, הצהיר בא כוח הנתבעים כי אח נוסף של התובעים, מר שלום ברדה, מצא מסמך בכתב ידו של המנוח, לפיו כל חובותיו של הנתבע 2 למנוח נפרעו. הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית כי שלום ברדה סיפר לו שמצא מכתב כזה ואף חתם על תצהיר שבו נטען כי התובעים משקרים, אך הנתבעים בחרו לא להגיש את התצהיר ולא לזמן את שלום ברדה לעדות.

     

    ד. דיון והכרעה:

18. התובע נושא בנטל להוכיח את תביעתו, כך שעליו להוכיח את טענותיו במאזן הסתברויות של מעל 50%. מדובר בתביעה חוזית (כמפורט בסעדי התביעה), שראיותיה כוללות את ההמחאות בלבד. אין כל ראיה ישירה או מזמן אמת בנוגע למסירת ההמחאות והנסיבות שעמדו מאחוריהן או לכל הסכם או התקשרות חוזית בגינה ניתנו ההמחאות. כך גם אין ראיות ישירות, שאינן עדויות של בעלי הדין, להעברות כספים.

19. טענת הסף - האם התביעה התיישנה? סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשכ"ה-1965, קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתובענה שאינה במקרקעין. סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. מועדי פירעון השיקים הם 30.10.2015 ו-30.11.2015. התביעה הוגשה ביום 7.9.2022. משמעות הדבר היא שהתביעה הוגשה בתוך תקופת שבע השנים ממועד פירעון השיקים. לפיכך, טענת ההתיישנות הסטטוטורית של הנתבעים נדחית. אין בכך כדי לגרוע מיתר טענותיהם בעניין השיהוי, כפי שיפורט בהמשך.

20. בגין מה ניתנו ההמחאות – קרי, מהי התמורה ומהי העסקה בגינה ניתנו ההמחאות מהנתבעת למנוח? כפי שיפורט בהרחבה, לא ניתן לקבל איזו מהגרסאות בנוגע לעסקת המקור וההסכם בין המנוח לנתבעים, ובית המשפט נותר ללא ראיות וללא יכולת לקבוע ממצאים פוזיטיביים. חלק ניכר מעדות התובעים, במיוחד לגבי פרטי העסקאות ונטילת יתרת הכספים, התבסס על דברים ששמעו מפי המנוח. עדות כזו, כידוע, הינה עדות מפי השמועה ואינה קבילה כראיה לאמיתות תוכנה. עובדה זו פוגעת ביכולתם של התובעים להוכיח את מלוא טענותיהם. העדות הישירה של התובע 2 בדבר נטילת 40,000 ₪ אינה עדות מפי השמועה, והיא קבילה, אולם אין די בה לצורך הוכחת העברת הכספים לידי הנתבע. בכל הנוגע להעברת סכום של 40,000 ₪ במזומן מן המנוח לידי הנתבע 2, אין די בעדותו של התובע ולא ניתן לתת לה כל משקל. אין כל תיעוד לכך בכתב יד, ככל ומדובר בהלוואה, או לכל תיעוד כי אכן כך היה. עדות זו הינה עדות יחידה של בעל דין, שאף היא עדות של היורש, הטוען שנכח בהעברת הכספים ללא כל תיעוד נוסף מזמן אמת או כל דרישה להשבה מטעם המנוח.

21. אשר ליתרת הסכום הנטען, בסך 280,000 ₪, כפי שפורט לעיל, התובעים לא הציגו ראיות קונקרטיות להעברתו מהמנוח לידי הנתבעים או לחוזה על בסיסו הוגשה התביעה. עדותם בעניין זה התבססה בעיקר על דברים ששמעו מפי המנוח, שהינה עדות מפי השמועה, והיא עדות יחידה של בעלי דין. בהיעדר תיעוד ישיר או עדות ממקור ראשון להעברת יתרת הסכום, בטענה שמדובר בהלוואה או השקעה, לא הוכח במאזן הסתברויות כי סכום נוסף זה הועבר בפועל.

22. התובע, מר יובל ברדה, לא יודע לפרט מהם הכספים שהעביר המנוח לידי הנתבע, האם אכן הועברו בפועל וכיצד, לא יודע לפרט את המועדים, טוען שהועברו כספים מעת לעת, אך אין כל תיעוד בנוגע לכך (עדותו מיום 3.11.2025 עמ' 3 ש' 22-26). גם אחיו, מר עמוס ברדה, לא ידע לתאר דבר (עמ' 13 ש' 5-7). גם בנוגע לסכום של 40,000 ₪ במזומן לא קיים כל תיעוד מעבר לעדות בעל פה יחידה של בעל דין ללא כל תימוכין. כספים אלה ניטלו, לטענת מר יובל ברדה, כהלוואה (עמ' 3 ש' 33-37) אך לאחר מכן נסוג בעדותו וטען שהכספים ניטלו אך לא כהלוואה, אך לא ידע בגין מה (עמ' 4 ש' 3-5). כך גם לא ידע האם מדובר בהעברות במזומן או בדרך אחרת (עמ' 4 ש' 14). זאת לעומת גרסאותיו בתצהיר לפיהן הכספים ניתנו על ידי המנוח לנתבע לצורך עסקאות נדלן (סעיף 4 לתצהירו). לאחר מכן בחקירתו שב לטענה שמדובר בהלוואות, ואף ייתכן שמדובר בהלוואות בריבית (עמ' 6 ש' 26), ור' תהיית בית המשפט בשלב זה כיצד נטען לראשונה כעת להלוואה בריבית, ושוב שינה התובע גרסתו וטען שהוא לא יודע אם מדובר בהלוואה ולא יודע מה היתה מערכת היחסים בניהם (עמ' 6 ש' 30-31). ר' גם גרסת מר עמוס ברדה, לשאלת מתן הלוואות לנתבע בעמ' 14 ש' 5-14, ובהמשך שוב שינוי גרסה בש' 16-18.

23. כשם שלא ניתן לדעת בגין מה ניתנו ההמחאות, כך גם לא ניתן לדעת מתי ניתנו. ר' עדות מר יובל ברדה בעמ' 7 ש' 12-15.

24. גם לשאלת העדר תיעוד לדרישת התשלום לא ניתן מענה. חלפו חמש שנים ממועד הפירעון על גבי ההמחאות ועד לפטירת המנוח, כשבתקופה זו אין כל תיעוד לפעולות שבוצעו על ידי המנוח למימוש התמורה בגין ההמחאות. התובע מר יובל ברדה לא ידע לציין מדוע חלף זמן רב זה. ר' עדותו בעמ' 8 ש' 12. גם לתקופה מפטירת המנוח ועד דרישת התשלום, כשנתיים ימים, לא ניתן מענה של ממש מדוע לא פנו בכל פעולה מול הנתבעים. ר' עדות עמוס ברדה עמ' 16 ש' 33. מאחר והצוואה נערכה בסמוך למועד הפירעון של ההמחאות, לא קיים גם הסבר מדוע לא נעשתה כל פניה בסמוך למועד זה להשבת הכספים. אין גם טענה שהמנוח לא היה צלול באותה העת (עמ' 12 ש' 17-22).

25. באופן דומה, גם לא ידע לציין מדוע לא הושלם על ידי המנוח שמו כמוטב. ר' עדותו בעמ' 8 ש' 22. במחלוקת בין הצדדים, ובהעדר אסמכתאות, כשמועד פירעון ההמחאות הוא בשנת 2015, והשיהוי הרב של מספר שנים, קיים קושי בקבלת התביעה. השיהוי אינו רק של התובעים כי אם גם של המנוח, עוד בתקופת חייו, בפרט כאשר נטען שזה ידע על קשיים בגבייה מול הנתבע, אך אין כל עדות לפעולה של ממש בנוגע למימוש חוב נטען זה. פרק הזמן הארוך שחלף ממועד פירעון השיקים (אוקטובר-נובמבר 2015) ועד הגשת התביעה (ספטמבר 2022) הוא משמעותי בהיבט העובדתי. כך גם כאשר בוחנים את מועד הפירעון אל מול מועד פטירתו. גרסת התובעים, לפיה המנוח מסר את השיקים לתובע 1 כשנה וחצי לפני פטירתו (סביב אפריל 2019) כדי שישמור אותם, גם היא נותרה ללא כל תימוכין, ואף מחלישה את טענות התובעים, שכן כבר באותה מועד נתן המנוח דעתו להמחאות אלה, וביקש לשמור עליהן, לטענת התובעים, ללא כל ניסיון לפרוע אותן מהנתבע ולכל הפחות העדר תיעוד כאמור. שיהוי זה אף לא מסביר באופן את אי-הצגת השיקים לפירעון עד להגשת התביעה.

26. אם כן - גרסת התובעים סבלה מחוסר עקביות ולא ניתן לתת לה כל משקל.

27. במקביל, קיים גם קושי עם גרסת הנתבעים. בכתב ההגנה מיום 22.11.2022, בסעיף 20, נטען כי השיקים נועדו למקדמה לרכישת בניין בכפר סבא; בתצהירו מיום 21.3.2024, טען הנתבע 2 כי השיקים ניתנו כביטחון לערבות בנקאית למכרז. כך גם עדות הנתבעת, בנוגע לעסקת הנדל"ן בכפר סבא, ועדותו של יועץ המשכנתאות בנוגע להתייעצותם בנוגע לעסקה זו. קיים קושי רב עם טענתה של הנתבעת כי שכחה מקיומם של שיקים וויתרה על דרישתם בסכום כה גבוה ולקיים קושי לקבל את גרסתה בעניין זה, שגם היא נעדרת אסמכתאות (עדותה בעמ' 42 ש' 10-24). העובדה שהנתבעים לא דרשו את השבת השיקים או ביטולם, ולכל הפחות תיעוד על דרישה כאמור בסכום כה גבוה, שאינו בהישג ידם, למרות שהעסקה שלשמה ניתנו לא יצאה לפועל, פועלת לחובתם.

28. קיים קושי עם גרסת הנתבע באשר לאי הבאת העד הנוסף, אח התובעים. כאשר עומת עם הצהרת בא כוחו בדיון מיום 18.7.2023, לפיה אח התובעים מצא מסמך המעיד על פירעון חובות של הנתבע 2 למנוח (פרוטוקול מיום 18.7.2023, עמ' 2, סעיף 19), הנתבע 2 ניסה להתחמק מהמשמעות של פירעון חובות בטענה כי חשב שיש מכתב ואם היה מכתב הוא היה משתמש בו כתימוכין. (עדות הנתבע בעמ' 31-32 וכן עמ' 33 ש' 9-37).

29. מנגד, גם התובעים לא הביאו לעדות את מי שנטען על ידם כחבר המנוח שקישר בין המנוח לבין הנתבע, מר פאדי ברמי, חבר המושב המוכר לתובעים.

30. משעה שאין לבית המשפט כל יכולת להכריע בין הגרסאות, אין כל תשתית עובדתית מינימאלית, ובהעדר תימוכין ראייתי לעסקת המקור מעבר להמחאות שהוצגו, יש לפנות להיבטים המשפטיים הנוגעים להמחאות אלה.

31. האם השיקים מהווים שטר חליפין תקף, והאם קמה חזקת תמורה? סעיף 3 לפקודת השטרות מגדיר שטר חליפין כפקודה ללא תנאי, הכוללת דרישה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו. אין מחלוקת שההמחאות שהוצגו בכתב התביעה הן המחאות שבהן לא נרשם שם נפרע והן המחאות "למוטב בלבד". בהיעדר שם נפרע על גבי השיקים, הם אינם עומדים בדרישה מהותית זו ואינם מהווים שטר חליפין תקף. להלן הסעיפים בפקודת השטרות הרלוונטיים לדיון שלפנינו: סעיף 3, סעיף 19(א) וסעיף 28(א) לפקודה, ונביאם כלשונם:

32. סעיף 3. שטר חליפין מהו:

    (א) שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.

    (ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר-חליפין.

    בסעיף 3(ד) נקבע מתי אין לפסול את השטר: תאריך, מקום וערך.

33. סעיף 19: מסמך לא שלם או חתימה על-החלק:

    • היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."

    • מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אָכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כַּשׁוּרה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעַל לכל דבר, והוא יכול לֶאֱכוֹף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה.

34. סעיף 28 קבע את מיהו אוחז כשורה:

    (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

    (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

    (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

35. הגם שסעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר פרט חיוני ומהותי, יש לבחון האם יש לעשות כן בענייננו, וכפי שנקבע בע"א (ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד:

    "סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר – יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה – לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265)."

36. השטר נשוא תיק זה, על פי האמור בו, לא מפרט מדוע ניתן ולמי ניתן וכך גם אין כל תיעוד כי ניתן בעד ערך. לשם כך יש לפנות לסעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות, לפיו מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקניין בשטר. כדי לבחון האם מדובר בשיק ביטחון לפירעון ההלוואה או שיק רגיל יש לבחון את מכלול הנסיבות.

37. בענייננו, התאריך על גבי ההמחאות מקשה את ההבנה של הקשר מסירתן למנוח, שכן הצדדים לא הביאו ראיות נוספות שיאפשרו לקשור בין ההמחאות לבין כל נתון עובדתי אחר; אין כל תיעוד למתן ערך (במזומן/העברה כספית או כל תיעוד אחר) בין אם בנוגע להלוואה, כטענת התובעים (תוך שינוי גרסאות), ובין אם בנוגע לעסקת נדל"ן, כטענת הנתבעים. טענת אלה משתלבות גם בשיהוי הרב, כך שלא ניתן לדעת האם אכן ההמחאות נמסרו למנוח, מתי נמסרו, הנסיבות הקשורות למסירתן, ולא ניתן לדעת האם אכן התובעים הם "אוחז כשורה", ולכל מקום קיים ספק, בפרט לאור עדותו של התובע כעדות יחידה ללא מסמכים נלווים, באשר לשאלת היווצרות החוב, מסירת ההמחאות לידי המנוח למשמרת, ומהות ההתקשרות בין הצדדים.

38. כמו כן, הכיתוב למוטב בלבד על גבי השיקים פוגע בסחירותם בהתאם לסעיף 7 לפקודת השטרות, ומונע מהתובעים להיחשב אוחזים כשורה, גם בהיותם יורשים, שכן המנוח לא מצא לנכון לרשום את שמו על גבי ההמחאות, גם כשהיה ער להיווצרות החוב, כטענת התובעים. המנוח לא השלים פרט מהותי על גבי ההמחאות, הוא שם המוטב, כך שהתובעים הגישו את ההמחאה במסגרת תיק זה כשהם לא "אוחזים כשורה" וללא השלמת הפרט החסר, כך שההמחאה אינה שלמה ותקינה בעת נטילתו. בכך יש גם כדי לחזק את גרסת הנתבעים לנסיבות החזקת ההמחאות, שכן אלה לא הופנו למנוח אלא נותרו פתוחות ולא הופקדו עד לפטירתו וגם לא בסמוך למועד מסירתן.

39. החשש, שהובע בפסיקה בכל הנוגע לנטילת שטר שאינו שלם לפי מראהו, וכי ככזה מעורר חשש, מתחזק כשעסקינן במי שבמודע, בעודו בחייו, בחר שלא להשלימו, אין כל תיעוד לעסקת המקור, הוא החוזה על בסיסו הוגשה התביעה, מתן תמורה או כל פרט נוסף שיפיג את אותו החשש מפני שטרות בלתי שלמים. התובעים אף לא ידעו להציג את אותן הנסיבות שבגינן נחתם השטר, מה היתה הרשות שניתנה להשלמת השטר, האם זו פקעה קודם לתביעה או כל פרט נוסף שיאפשר להכשיר את ההשלמה המתבקשת וקבלת התמורה לידי התובעים.

40. אין מדובר בצדדים רחוקים, צד שלישי, הנטל לידיו את השטר בתום לב ובתמורה בעד ערך, כי אם בניו של המנוח, שקיבלו מידיו את השטר למשמרת, כטענתם, עוד בעודו בחיים, מבלי שמולא השטר. משכך, אין להם כל אינטרס הסתמכות על השטר החלקי ואלה לא הציגו כי הם נתנו כל תמורה בגינו. כך גם לא הוצגה כל סמיכות זמנים והשלמה בסמיכות כאמור לעסקה כלשהי (לא ידועה) שתאפשר השלמה. וכאמור – המנוח ידע על מצבו הכלכלי של הנתבע, אך בחר ליטול את השטר ולא למלא אותו או להציגו לפירעון בחייו. משכך, לא ניתן לקבוע שמדובר במנוח תם לב שנטל את השטר בעד ערך וככזה זכאי להשבה.

41. משמעות השיהוי: השיהוי הרב במילוי פרטי ההמחאות אף הוא מקשים לקבל את התביעה והבנת העסקה החוזית בגינה הוגשה התביעה. ר' סעיף 19 (ב) לפקודת השטרות, לפיו יש להשלים את הפרטים ולהציג את השיק לפירעון תוך זמן סביר, שאם לא כן בטלה הזכות לתבוע על פי השיק. בענייננו, הזמן הסביר חלף משנת 2015 ועד לפטירת המנוח (ואף כשנה וחצי קודם לכן בעת מסר את ההמחאות למשמורת כטענת התובעים) כשמועדים אלה הם עוד הרבה קודם לתביעה. השיהוי לא מאפשר מימוש ההמחאות והגשתן לפירעון, בפרט כאשר המנוח בחר שלא להפקידן ולא להשלימן, גם כשידע, לטענת התובעים, שהנתבעים לא משיבים לו את התמורה הנטענת. בכך לא ניתן להסתמך על השטרות כתביעה שטרית (שאף לא הוגשה ככזו), ויש להוכיח בהליך האזרחי את הבסיס החוזי להתקשרות – שכאמור לא הוכח.

42. לא הוצגו נסיבות מיוחדות או הסכמות אחרות בגינן התאפשר למנוח שיהוי כה רב במילוי פרטי השיק והצגתו לפירעון. אין כל מחלוקת כי זה לא נעשה בסמוך למועד מסירתו ואף לא נעשה בכלל. לעניין הצורך להציגו לפירעון תוך זמן סביר וכך גם לעניין מילוי פרטיו תוך זמן סביר ר' ע"א (חיפה) 17742-01-12ראובן לנדסהוט נ' ציון פהימה (פורסם בנבו, 4.6.2012)), פסקה 16:

    "אומנם כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. יחד עם זאת, לטעמי ניתן לומר כי ככלל, בהעדר נסיבות מיוחדות, ואם לא הוסכם אחרת, מילוי פרטי השיק והצגתו לפירעון, צריכים להיעשות בסמוך למועד מסירת השיק לאוחז. ראו: "שיק מיועד לשמש אמצעי תשלום בלבד, ואין דרכו להישאר זמן רב במחזור. אוחז שיק נוהג לממשו ולגבותו תוך ימים ספורים.  לפיכך שיק שלא הושלם כעבור ימים אחדים, לא הושלם תוך זמן סביר. שנה אחת אינה, במקרה זה זמן סביר" (זוסמןדיני שטרותמהדורה שישית,סעיף 132).

    במקרים בהם השיק ניתן לביטחון, כמו המקרה שלפנינו, מתחיל מניין ה"הזמן הסביר" ממועד זכאות האוחז לתמורה ולא ממועד מסירת השיק לידיו, שהרי קודם לכן, לא היה זכאי האוחז לפורעו. ראו:"ואולם בישראל קיים הנוהג הנפסד להשתמש בשיק לא רק כאמצעי תשלום, אלא בתור מסמך המעיד על חוב, ואם הוכח שהמסמך אכן נכתב למטרה זו, אין אוחזו רשאי להשלימו לפני שהגיע זמן פירעון החוב. " (זוסמן, שם).

    במקרה כזה, על אוחז השיק לפורעו בסמוך למועד מילוי התנאי לשמו נועד השיק כבטוחה, אלא אם קיימת מניעה לכך. ראו:ע"א 33/60קובו נ' קובו, [פורסם בנבו] (1961), ע' 1033, ע"א 16/75לזניק נ' ברסלמן[פורסם בנבו] (1975) ע' 408,ע"א 1952/04אלי נ' שלחוב אור(2006)."

43. אין כל תיעוד לפניות לנתבעים להשלמת שם הנפרע, הוא המנוח או מי מטעמו, במהלך כל השנים, ולא הוצגה על ראיה המעידה על פניות אלה או דרישות תשלום שנשלחו על ידי המנוח והתובעים. משכך, לא ידוע האם ההשלמה היא אכן בהתאם להרשאה שניתנה, כאשר בעניין זה יש מחלוקת, כך שלא ידוע האם בהתקשרות החוזית אכן ניתנה למנוח הזכות להשלים את שם הנפרע כשמו.

44. משכך, לא קמה חזקת תמורה במלואה מכוח סעיף 29(א) לפקודת השטרות, ונטל ההוכחה לקיום החוב, כמו גם ההתקשרות והחוזה בין המנוח לנתבעים, מוטל על התובעים. השיקים יכולים לשמש כראיה בכתב לקיום חוב במסגרת תביעה חוזית, כפי שהוגשה בכותרתה, ככל והיו מוצגים מסמכים או ראיות נוספות הנוגעות לעסקת המקור, בגינה ניתנו ההמחאות, וככל ולא היה קם שיהוי כה רב. כאמור, אלה לא הוצגו, וגם כתביעה חוזית אין די בשטרות שהוגשו על מנת לבסס את בסיס ההתקשרות בין המנוח לנתבע.

45. ואם לא די בכך, הרי שיש להוסיף לכך את העובדה שהמנוח היה מלווה דרך קבע, כמפורט בעדותו של מר יובל ברדה (עמ' 2 לעדותו מיום 3.11.2025 ש' 26-35), ואף נטל מהלווים המחאות כבטחונות, ללא החתמה על הסכם הלוואה. סעיף 2 לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993, קובע כי חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב. דרישת כתב זו הינה מהותית. גרסת התובעים בדבר טיב ההתקשרות סבלה מחוסר עקביות, כפי שפורט לעיל, כאשר התובע 2 התקשה להגדירה כהלוואה או כמקדמה לעסקאות נדל"ן, ואך עלתה היתכנות להלוואה בריבית. משכך, גם בעניין זה קיים קושי בגרסת התובעים להבנת העסקה שעמדה מאחורי קבלת ההמחאות והבסיס החוזי שעמד בין הצדדים, ואף חוקיותו.

46. מכל האמור לעיל: שני הצדדים הציגו גרסאות בעל פה להתקשרות כלשהי בין המנוח לנתבעים, בהעדר אסמכתאות בכתב. כל אחת מגרסאות הצדדים נמצאה לוקה בקשיים וקיים שיהוי רב שלא ניתן להסבירו, בפרט בחלוף קרוב לשבע שנים ממועד הפירעון על ההמחאות ועד להגשת התביעה, וכך גם שיהוי משמעותי ממועד מסירת ההמחאות לתובע למשמורת, על פי טענות התובעים. מנגד, גם הנתבעים לא הציגו כל הסבר מניח את הדעת מדוע ההמחאות בסכום כה משמעותי נותרו בידי המנוח. לכל אחת מהגרסאות קיים כשל מובנה, שלא ניתן לקבלו, ומשכך לא ניתן היה להסתמך על גרסאות הצדדים כולם, בהעדר ראיות נוספות ועדים נוספים בנוגע להמחאות, מעבר לבעלי הדין. בשים לב לנטלי ההוכחה, ומכל המפורט לעיל, התובעים לא עמדו בנטל להוכחת תביעתם החוזית, הלוקה בשיהוי מהותי, שאינו רק דיוני, אלא יורד לשורשה של הוכחת התביעה בהיבט העובדתי והמשפטי, ומשכך יש לדחותה. למען לא ייוותר ספק - גם לו היתה התביעה מוגשת כתביעה שטרית, ובשים לב לשיהוי האמור ויתר הפירוט לעיל, היתה נדחית תביעתם.

     

    לסיכום:

47. התביעה נדחית. התיק נשא בכשלים הראייתיים החל מתחילתו, הוא כולל שלושה דיונים והתנהל עד תומו. לפיכך, התובעים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך של 20,000 ₪ (סה"כ 40,000 ₪). הסכום ישולם לנתבעים בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית שקלית עד לתשלום בפועל.

     

    זכות ערעור כדין לבית המשפט מחוזי- מרכז.

     

     

    ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ו, 12 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.