ת"א 17531-09-13 א.י. א אושר בעיר בע"מ ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח'

1.לפני בקשת הנתבעת לביטול החלטה מיום 12.10.15, על פיה נעתרתי לבקשת התובעת לזמן לעדות את מר צביאלי דוד-רכז הוועדה לתכנון ובנייה בקריית שמונה ולהורות לו שיביא עמו את תיק הוועדה.

הנתבעת טענה כי פנתה לתובעת בדרישה לגילוי מסמכים ואף ביקשה לקבל את כל ההחלטות והפרוטוקולים של הוועדה לתכנון ובנייה ואולם, התובעת בחרה שלא לגלות מסמכים אלה בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה. לטענת הנתבעת,ככל שהתובעת רצתה להגיש מסמכים מתוך תיק הנכס בוועדה, היה עליה לגלות זאת במסגרת גילוי מסמכים, או למצער לצרף מסמכים אלה לתצהיריה. לטענת הנתבעת, על בית המשפט להחיל במקרה זה את תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד (להלן: "תקנות"),הקובעת כי לא תתאפשר הגשת מסמך שבעל דין לא גילה כנדרש, כראיה, אלא רק ברשות בית המשפט, לאחר שבעל הדין סיפק הצדק סביר למחדלו.

כמו- כן נטען כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 13.7.14 היה על התובעת להגיש בקשה לזימון עד לא יאוחר מן המועד שהיה עליה להגיש תצהיריה. הבקשה הוגשה באיחור ימים ספורים לפני דיון ההוכחות. לטענת הנתבעת המדובר בבקשה להוספת ראיה חדשה,כשהתובעת לא טרחה ליתן נימוק מדוע הגישה את הבקשה באיחור ורק עתה.

2.התובעת התנגדה לבקשה ועמדה על זכותה לזמן עדים רלוונטיים להוכחת תביעתה כאשר בקשת הזימון הוגשה יותר מ- 15 ימים קודם לדיון ההוכחות, על פי סד הזמנים הקבוע בתקנה 182 (ב) לתקנות.לטענת התובעת, זימונו של העד צביאלי תשרת את גילוי האמת ותסייע להוכחת הטענה המרכזית שבכתב התביעה ולפיה המושכר נשוא התביעה מיועד למטרות ציבור וכי לא ניתן לשנות את ייעודו מציבורי למסחרי.

התובעת הבהירה כי תיק הנכס איננו ברשותה וכי העבירה לנתבעת את כל המסמכים אשר ברשותה לרבות אותם מסמכים בודדים של הנכס שהיו בידיה.

3.לאחר שעיינתי בטענות הנתבעת, לא מצאתי הצדקה לביטול ההחלטה,אשר ניתנה מכח סמכותו הטבועה של ביה"מ לניהול ההליך וסדריו וכאשר מימלא, ההחלטה החדשה שתינתן,גם לאחר עיון בטענות הנתבעת, תהיה זהה ובכל מקרה, אתיר זימון לעדות.

בניגוד לנטען על ידי הנתבעת כאילו המדובר במסמכים שהיה על התובעת לגלות בתצהיר גילוי מסמכים,הרי שמדובר בתיק נכס המצוי אצל גורם שלישי- הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אין המדובר במסמכים המצויים או שהיו מצויים ברשות התובעת ולפיכך, אין לקבל את הטענה כי יש לאסור הגשת מסמכים על פי תקנה 114א לתקנות.

4.עיון בבקשה מעלה כי הנתבעת לא חלקה על כך שמדובר במסמכים רלוונטיים( הנתבעת בעצמה ציינה בפתיח לבקשתה כי טענה מרכזית של התובעת היא שהנתבעת לא גילתה לה שייעוד הנכס אינו מתאים לממכר מזון ובכך הטעתה, לכאורה,את התובעת).

לפיכך, משמדובר בעדות אשר עשויה לסייע לתובעת להוכיח כי ייעוד המושכר הינו ציבורי וכי לא ניתן לשנות את ייעודו או להתיר בו שימוש חורג, ומשעילת התביעה כלפי הנתבעת היא הטעייה בסוגיה זו, אין למנוע זימונו של צביאלי למתן עדות.

5.אמנם בהחלטה מיום 13.7.14 נקבע שעל כל צד להגיש בקשה לזימון עד לא יאוחר מן המועד להגשת תצהיריו. תקנה 182 (ב) אליה הפנתה התובעת עוסקת במישור הפרוצדוראלי- המצאת הזמנה לעד על מנת להבטיח התייצבותו למועד שנקבע ואינה רלוונטית לכך שבמקרה דנן נקבע ע"י ביה"מ מועד להגשת בקשות לזימון עדים.לאור האמור, צודקת הנתבעת בטענתה שהיה על התובעת להגיש את הבקשה לזימון העד צביאלי לא יאוחר מן המועד שנקבע להגשת תצהירים וזאת הן לאור המועד שנקבע ע"י ביה"מ והן לאור הכלל שעל בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת.

לעניין האיחור מהמועד שנקבע בהחלטת ביה"מ,הרי מאחר שמדובר במועד שנקבע ע"י ביה"מ רשאי ביה"מ להאריכו אף ללא טעם מיוחד. מאחר שמדובר בעדות רלונטית ועל מנת לא למנוע מהתובעת להציג את מלוא הראיות הנדרשות, אני מוצאת להאריכו.

ביחס להלכה כי על צד להגיש ראיותיו כמקשה אחת- ראו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם) [פורסם בנבו], בהחלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן:

"הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'".

בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה ובשלב בו מוגשת הבקשה. ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם- כך יטה בית המשפט להיעתר לצירוף הראיה החדשה:

"בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר".

6.במקרה דנן הבקשה הוגשה אמנם לאחר הגשת ראיות הנתבעת, אולם לפני דיון ההוכחות שנקבע ליום 28.10.15. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת גם באיחור ,אפילו בשלב הערעור, וגם אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין (ראו בספרו של השופט א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, בעמ' 616-617.

קל וחומר שאין לדחות את הבקשה שעה שמצאתי כי מדובר בעדות רלונטית והבקשה להגשתה הוגשה בטרם החלה שמיעת העדויות. על האיחור בהגשתה ניתן לפצות בפסיקת הוצאות ובהארכת המועד לנתבעת להגיש ראיותיה.

בעניין זה אוסיף כי ככל שהבקשה הייתה מוגשת כנדרש במועד הגשת תצהירי התובעת,הייתה הנתבעת מודעת לזימון העד ומכלכלת הגשת תצהיריה וראיותיה, בהתאם. לפיכך אף שלא מצאתי לבטל ההחלטה לזימון העד,הרי שבמקביל, המועד להגשת תצהירי הנתבעת יוארך אף הוא.