ת"א 17529-05-09 כסראוי נ' רחמים ואח'

אני דוחה בקשת ה"ה לילאוי לביטול פסה"ד או חלקו.

1. ראשית, בודאי שאין מקום לבקש כאן עיכוב הליכים בתיק אחר שבבית משפט זה. זו בקשה שניתן היה לבקש באותו תיק, לו התקבלה בקשה זו, עד כמה שהתביעה שם נסמכת על פסה"ד שניתן כאן.

2. שנית, אין מקום לבקש ביטול פסה"ד שניתן, בשל העובדה שהמבקש לא היה צד להליכים. כפי שיבואר הוא לא היה אמור להיות צד להליכים, וככל שסבר אחרת – יכול היה לבקש להצטרף.

3. החלטה זו יש לקרוא ברצף עם ההחלטה שניתנה בבקשתו של הנתבע 16 לביטול פסק הדין: החלטה מיום 27.4.16. מדובר בהחלטה מפורטת שציינה באופן מדוקדק ההשתלשלות הדיונית בתיק.

4. הנימוק העיקרי בבקשה הנוכחית הנו שהצעת החלוקה שאושרה העלימה קיום העובדה שהמבקש, מר לילואוי מחזיק בבית מגורים באותו חלק שיוחד לנתבע 16 בהצעת החלוקה שאושרה. אלא שאין מדובר בטענה חדשה. הנתבע 16 (שהתעלם מןם ההליך ואז נזעק לבטל פסה"ד שניתן) כבר העלה אותה בבקשת הביטול שלו, והיא נדונה בפירוט בבקשה, ונדחתה לגופה.

ראה אזכור טענות הנתבע 16 בסע' 27 להחלטה, וטענות התובעת בסע' 34-35 להחלטה. ראה התייחסותי לטענות אלה בסע' 48 של ההחלטה באלו המלים (הדגשה לא במקור, הנתבע 16 מכונה שם "המבקש"):

"...גם לו נזקקתי לסיכויי ההגנה (ולטעמי כאמור אין להיזקק לפרמטר זה בנתוני המקרה, הן לאור המסקנה שמדובר כבר על זלזול בהליך ולא על רשלנות גרידא, והן לאור חלוף המועד הנקוב בדין להגשת בקשת הביטול) היה דין הבקשה להדחות. אין טענה בבקשה כי בתכנית החלוקה שאושרה הוקצה למבקש פחות מכפי חלקו היחסי , שנותר בידו לאחר המכר לנתבעים 17 עד 19 שרכשו ממנו וצורפו להליך. להבדיל ממנו – הם לא התעלמו מן ההליך. טענתו הנה אחרת: שאין הוא יכול לנצל את חלקו שכן החלק שהוקצה לו הנו מגרש רעיוני בו מחזיק אדם אחר ובנה בו בית. בעוד שהחלוקה מתעלמת מכך שהוא מחזיק בחלק אחר, אותו גידר, מזה עשרות שנים. אלא שבעניין זה יש לומר כי המבקש מתעלם מעסקת המכר שלו שנערכה אך לפני שנים מס' עם נתבעים 17 עד 19 שרכשו את חלקו הארי; ובעיקר כי אכן ראוי היה שהמבקש יגלה את שהצניע בבקשת הביטול: שאותו מר לילאוי , שביתו בנוי בחלק שנפל בחלקו של המבקש בתכנית החלוקה שאושרה בפסה"ד - אינו אלא קרובו, אותו תבע בביהמ"ש המחוזי בטענה לעסקאות נוגדות. עמדתו של המבקש היא שהתקבלה באותו פסק דין. הפועל היוצא של אותו פסק דין הנו שאין למר לילאוי זכויות בחלקה, גם אם ראה האחרון להקים בה בית (יש להניח שאף בלא היתר, היות וכאמור הקרקע היא קרקע חקלאית על פי יעודה התכנוני, כפי שנשמע).

מר לילאווי אינו מופיע בנסח הרישום העדכני כאחד מן הבעלים, ולאור פסה"ד בביהמ"ש המחוזי המשמעות הנגזרת הנה שהמבקש רוצה שאותה חלקה עליה בנוי בית של מי שאין לו לכאורה כלל זכויות בקרקע (וראה גם סעיף 125 לחוק המקרקעין) – תיפול בחלקו של אחד מן הבעלים האחרים, ולא בחלקו שלו. 

לדרישה זו אכן אין מקום, בשים לב לכך שהטענה בביהמ"ש המחוזי הייתה לעסקאות נוגדות, כאשר "התחרות" היתה בין המבקש ובין מר לילאווי ואחרים שקנו מאחד מבעלי החלקה יותר מאשר סך חלקו היחסי, בעסקאות נוגדות.