ת"א 17508-01-12 מ' נ' מחאג'נה ואח'

1.התובע יליד 1974, קצב במקצועו.

ביום 11.2.11 פגעה משאית בראשו של התובע ומחצה אותו לכיוון קיר שהיה במקום, הוא נפצע ונגרמו לו פגיעות גופניות שונות (להלן: התאונה).

התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, כאשר אין חולק על קרות האירוע ועל חובתם של הנתבעים לפצות התובע בגין נזקיו בהתאם לחוק.

2.כתוצאה מהתאונה הובהל התובע לבית החולים הלל יפה בחדרה, שם אושפז ונותח באזור הלסת, כשבלחיו מתחת לגבה הושתלה פלטה לצורך קיבוע השבר. ביום 16.2.11 שוחרר התובע לביתו בהמלצה להמשך מעקב וטיפול.

בשל תלונותיו של התובע ומצבו הרפואי כעולה מהמסמכים הרפואיים שהציג, מונו שני מומחים רפואיים, פרופ' שלמה קלדרון בתחום הפה והלסת ופרופ' שמואל פניג בתחום הפסיכיאטרי;

בחוות דעתו ציין פרופ' קלדרון את מנגנון הפגיעה, את הניתוח שעבר התובע בבית החולים, הכולל פלטה שהוכנסה על מנת לקבע את העצם, ואת התלונות שהוצגו בפניו.

המומחה בדק את התובע ובחן את החומר הרפואי הקשור בו, לרבות צילומים שנערכו במהלך התקופה, וקבע כי התובע סובל מירידה בתחושה, הגם שאין מגבלה בתנועת הלסת ובפתיחת הפה. כמו כן נמצא, כי הקיבוע שבוצע ע"י הפלטה אינו צמוד לעור וקיים חשש שיחשף בעתיד ויגרום לנזק, ועל כן המליץ להוציאו בניתוח.

בסיכומה של חוות הדעת קבע פרופ' קלדרון כי לתובע נותרה נכות מותאמת בשיעור של 5% לצמיתות ע"פ תקנה 29 (5)א'I, והוסיף את המלצתו לניתוח להוצאת הפלטה שעלותו מוערכת בכ- 10,000 ₪.

התובע נבדק גם ע"י פרופ' פניג, אשר עיין במסמכים רפואיים הקשורים בטיפול נפשי ותרופתי שקיבל התובע לאחר התאונה, בחן את תלונותיו ואת הקשיים עליהם התלונן בפניו, ומצא כי קיימים סימפטומים המלמדים על קיומה של נכות בתחום המקצועי, החברתי והמשפחתי, כשלצד אלו העלה הסתייגויות באשר לתפקוד הנטען שאינו קשור למצב פסיכיאטרי (רגישות לקור), ובעיית אמינות במבחנים (האדרת הסימפטומים), באופן המקשה על קביעה חד משמעית לענין הנכות.

עם זאת, ולאחר שבחן את כל הנתונים, קבע המומחה שהתובע סובל מפוסט טראומה ומהפרעת הסתגלות, כשבמהלך התקופה מאז התאונה חל שיפור בסימפטומים עליהם התלונן והוא צפוי לשיפור גם בעתיד, ועל כן העריך את הנכות בשיעור של 10% לצמיתות לפי תקנה 34 (ב) לתקנות המל"ל.

במסגרת שאלות הבהרה הוסיף פרופ' פניג והסביר מה היו ההסתייגויות אליהן התייחס בקביעת הנכות, מהו הטיפול התרופתי והפסיכיאטרי העתידי לו יזדקק התובע ומהן העלויות הכרוכות בכך, וכן קבע כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה של שנה וארבעה חודשים מיום התאונה.

ב"כ הצדדים הודיעו כי הם מוותרים על חקירת המומחים, באופן שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 14.5% לצמיתות.