ת"א 17490-05-13 OLGA (אולגה) ואח' נ' גרינשפן(המנוח) ואח'

1.בפני בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעת 2, בשיעור ריאלי, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות").

2.עסקינן בתביעה כספית לפיצוי התובעים בגין אירוע מיום 4.4.13 בו נרצחה התובעת 1, בידי צד ג' (להלן: "היורה") אשר התאבד לאחר המעשה שביצע.

3.עזבונו של היורה נתבע גם הוא במסגרת ההליך שלפני, אולם התביעה נגדו נמחקה לאחר שעזבונו הגיע להסדר פשרה עם התובעים, שקיבל תוקף של פסק דין.

4.כעת מונחת לפני תביעה נגד מעבידתו של היורה- הנתבעת 2 (להלן: "חברת השמירה") אשר הגישה הודעת צד ג' נגד עזבונו של היורה.

טענות הצדדים

5.לטענת חברת השמירה, משפחת המנוחה-התובעים מתגוררים במולדובה, כך שהינם בבחינת תושבי חוץ. משפחת המנוחה אינה בעלת נכסים ברי מימוש בישראל ומהתצהירים שהוגשו לתיק עולה כי מצבם הכלכלי לא טוב. התובע 2 משתכר כ- 75$ לחודש והוריה הקשישים של המנוחה הינם פנסיונרים, במצב זה, נראה כי התובעים אינם בעלי כושר פירעון, ועולה חשש כי חברת השמירה לא תוכל להיפרע מהם ככל שהתביעה נגדה תידחה.

זאת ועוד, לטענתה, סיכויי התביעה קלושים, זאת לנוכח העובדה כי חברת השמירה הציגה ראיות המעידות על היעדר אחריות לאירוע מושא התביעה. בין היתר, הציגה ראיות לפיהן היורה היה בעל רישיון לנשיאת נשק מטעם מדינת ישראל ומשרד הפנים, הוא עבר בדיקה רפואית, במהלכה נשאל על מצבו הבריאותי, לרבות בתחום בריאות הנפש, היורה עבר אימון לביצוע ירי ובסופו של יום קיבל תעודת הרשאה לנשיאת נשק. חיזוק לטענתה בדבר סיכויי התביעה, חברת השמירה מוצאת גם בכך שבית המשפט, לאחר שעיין בראיות הצדדים, מבלי לקבוע מסמרות, הציע לתובעים לדחות את התביעה נגד חברת השמירה. אשר על כן, לטענת חברת השמירה, יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה מתאימה, שיהא בה לכסות את הוצאותיה המשפטיות.

6.יורשי הנתבע 1 (היורה), שהתביעה נגדם נמחקה, והוגשה נגדם הודעת צד ג' מטעם חברת השמירה, מצטרפים לבקשת חברת השמירה.

7.לטענת התובעים, הם כולם אזרחי ותושבי מדינת מולדובה, אשר הינה מדינה שחלה לגביה אמנת האג בדבר סדר הדין האזרחי ועל כן אין לחייבם בהוצאות ערובה מחמת היותם תושבים זרים. זאת ועוד, לטענתם סיכויי התביעה גבוהים זאת לנוכח העובדה כי חברת השמירה היא זו שסיפקה ליורה נשק. בנוסף, חברת השמירה אפשרה ליורה גישה קלה וישירה לנשק, למרות שבהתאם לראיות התובעים, לטענתם, המנוח נדרש להפקיד את הנשק.

לטענתם, לו סברה חברת השמירה כי דין התביעה להידחות כלפיה, היה עליה להגיש בקשה בהתאם להוראות הדין, ולא לשטוח טענותיה בחסות בקשה לחיוב בערובה ובכך למנוע מהתובעים את זכותם הבסיסית לגשת לערכאות. כמו כן, לטענתם, חברת השמירה לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר העדר יכולת כלכלית של התובעים לפרוע חובם במידת הצורך. לאור האמור לעיל, התובעים עתרו לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

8.סוגיית האפשרות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, מוסדרת בתקנה 519 לתקנות. הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. בין היתר, כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, אם יזכה בהוצאות, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש בהתאם לתקנות (ת"א (מחוזי י-ם) 2054/00 עטואן נ' משרד הביטחון (26.1.03)).

9.בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא נפסד באם תידחה התביעה נגדו. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין זה רחב הוא, ומלבד הכללים לעיל, על בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים בהתאם לנסיבותיו של המקרה, לרבות את סיכויי התביעה (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004); רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 877 (2007)).

10.בעניינינו, מכלול השיקולים והנסיבות מטים את הכף לטובת חיוב התובעים בהפקדת ערובה: העובדה כי התובעים הם תושבי מולדובה, החתומה על אמנת האג בדבר סדר הדין האזרחי, אין בה כדי להביא אוטומטית לדחיית בקשה להפקדת ערובה להוצאות (ראו: ע"ב (ת"א) 7020/08 פיודור נ' אשר גרין בע"מ (23.11.08)). כאמור לעיל, על בית המשפט לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים בהתאם לנסיבות המקרה דנן. בחינה של נסיבות שכאלו, מצריכה הידרשות לסיכויי התביעה, וכן למצבם הכלכלי של התובעים וליכולתם לעמוד בהוצאות המשפט, ככל שיחויבו בתשלומן.

11.מלבד סכום הפשרה אותו קיבלו ויקבלו מהנתבעת 1, התובעים לא הצביעו על יכולת כלכלית מספקת, ומתצהיר התובע 2, המתייחס למצבם הכלכלי של התובעים, שהמנוחה תמכה בהם, עולה חשש ממשי שהנתבעת לא תוכל, או תתקשה לגבות הוצאותיה, אם תדחה התביעה. זאת, לנוכח מצבם הכלכלי הקשה של התובעים.

12.באשר לסיכויי התביעה, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בשלב מוקדם זה של הדיון, מצאתי שסיכויי התביעה אינם כה גבוהים באופן העשוי לשלול הפקדת ערובה. זאת, כפי שעולה מנימוקי הבקשה ומפסיקה דומה לענייננו אשר התייחסה להוראות דומות, אך שללה את נושא האחריות עקב היעדר צפיות (ראו: ע"א 8027/14 שורוש נ' סוהיל (29.11.15); ת"א (שלום טב') 24721-09-10 פלונית נ' אלמוני (17.2.16)). לכך יש להוסיף כי התובעים מסתמכים בטיעוניהם על מדיניות אחסון כלי נשק ועל הנחיות שהוצאו בחודש יולי 2013, בעוד שהאירוע מושא התביעה התרחש באפריל 2013.

13.כאשר באים לשקול את גובה הערובה, יש לתת משקל לזכות הגישה לערכאות של התובע מחד ולפגיעה בזכות קניינו של הנתבע. לאחר עיון בפסיקה ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות הסכום הנתבע, אני קובעת כי על התובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 2, במזומן או בערבות בנקאית, בסך של 10,000 ₪.

14.הכספים יופקדו בקופת בית המשפט עד ליום 15.8.16, שאם לא כן, התביעה תידחה.