ת"א 1743-10 י. נ' ד"ר מיקלר

מבוא

1. תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה בעקבות טיפול שיניים שבוצע בידי הנתבע, רופא שיניים במקצועו.

2. התובעת, ילידת 1980, פנתה לנתבע לשם קבלת טיפול שיניים. על פי האמור בכתב התביעה המתוקן (להלן- "כתב התביעה") ביצע הנתבע במסגרת הטיפול מבנה בשן 24 וטיפול שורש בשן 25. במהלך החודשים מרץ ואפריל 2007 החלה התובעת לסבול מכאבים עזים בפניה. באותה עת שהתה בחו"ל וכאשר שבה ארצה פנתה לנתבע. חרף הטיפול שטיפל הנתבע בשן המשיכה התובעת לסבול מכאבים. לאחר מספר טיפולים נוספים מצא הנתבע כי התובעת סובלת מציסטה, למרות שהתובעת ציינה בפניו כי הכאבים הם בלחייה, וכי פניה התעוותו בעטיים של הכאבים. לשם הטיפול בציסטה ביצע הנתבע ניתוח אפיסטקומי, אשר כשל. חיי התובעת הפכו על פי המתואר בכתב התביעה לקשים מנשוא, ובפניה החלה תופעה של אסימטריה. התובעת פנתה לנתבע ואולם הוא הטיל ספק בתלונותיה ובאמינותה. בעקבות זאת הפסיקה התובעת את הטיפול אצל הנתבע ופנתה למומחה לשיקום הפה אשר קבע כי שיניה של התובעת שטופלו בידי הנתבע אינן ניתנות לשיקום ויש לעקרן. לאחר שהגיעה לטיפול בבית החולים הדסה נעקרו שתי השיניים. גם לאחר העקירה לא פחתו כאביה, והיא סובלת מנזקים שונים עד היום.

3. לטענת התובעת התרשל התובע בטיפול הרפואי שטיפל בשיניה, ובעטיו של הטיפול היא סובלת בין היתר מנכות נוירולוגית. הרשלנות שייחסה התובעת לנתבע הייתה בשל ביצוע טיפולי שורש לקויים, שימוש ביתדות ארוכים מדי, ואי הפניית התובעת למומחים לשם ביצוע הטיפולים. התובעת הפנתה להעדר תרשומת רפואית מלאה, לשגיאות שנפלו בתרשומת, הכוללת טעויות גסות אודות מועדי הטיפולים, וטענה גם להעדר הסכמה מדעת לביצוע הטיפולים.

4. הנתבע הכחיש את טענות התובעת, וטען כי לא נפל פגם כלשהו בטיפול שטיפל בשיני התובעת. לטענתו בוצע הטיפול בהתאם לסטנדרטים רפואיים מקצועיים וראויים. הנתבע טען כי קיים סיכוי לכישלון הטיפול גם בהעדר רשלנות, כפי שקבע גם מומחה בית המשפט, ולא ניתן לבסס קיומה של רשלנות רק בשל קיומו של נזק. הנתבע הוסיף כי התובעת הגיעה לטיפול במרפאתו לאחר שבעבר בוצע בחו"ל טיפול לקוי בשיניה, שהוא מקור הנזקים שעליהם הצביעה. עוד טען כי הפסקת הטיפול בעטיה של נסיעתה לחו"ל גרמה אף היא לנזקים. לטענתו של הנתבע, בדיקת מצב שיניה של התובעת בדיעבד, בחלוף הזמן, מגלה כי הטיפול שהעניק לשיניה, לרבות לשיניים 24 ו- 25, הצליח.

5. השאלות השנויות אפוא במחלוקת בין הצדדים הינן האם הייתה רשלנות רפואית בטיפול שטיפל הנתבע בתובעת, או שמא מדובר בפרקטיקה המקובלת; מהו היקף הנזקים שנגרמו לתובעת ומהו הפיצוי הראוי בגינם.

   הרשומה הרפואית

6. עולה מהראיות כי ברישומי הנתבע נפלו שיבושים רבים, בין היתר ברישום מועד תחילת הטיפול ומועדי הטיפולים בשיניים 24 ו- 25. שיבושים אלו גרמו גם לשיבושים בראיות שהוגשו ואשר התייחסו למועדים השגויים. הנתבע טען לראשונה במהלך חקירתו הנגדית כי לפני שנים אחדות הועברו התיקים הידניים לתכנת מחשב בידי הסייעת שלו, אשר הזינה את הנתונים על פי שיקול דעתה, ולעיתים באופן שגוי. ברבות השנים אבדו התיקים הידניים, תוך כדי מעבר ממרפאה למרפאה.

7. אף שלא מצאתי הצדקה למצבה של הרשומה הרפואית, לא התרשמתי כי הפגמים שנפלו ברשומה גרמו לנזק ראייתי או שפגעו באפשרותה של התובעת להוכיח את טענותיה. אתייחס להלן למועדים כפי שעולה מהראיות שהובאו בפני, לאחר תיקונם במהלך שמיעת הראיות.

   רקע כללי