ת"א 17417-05-15 שפיר מגורים ובניין בע"מ נ' שמואל מזרחי ואח'

בהמשך להחלטתי מיום 17.12.15, בה קבעתי כי הסכמי ההתקשרות של התובעת עם הגב' רפפורט ועם מר שגיא (להלן: "צדדי ג'"), עשויים להיות רלוונטיים לטענות ההגנה ולאחר שניתנה לצדדי ג' הנ"ל הזדמנות להגיב לבקשה לחשוף את ההסכמים שלהם עם התובעת, ולאחר שעיינתי בעמדת צדדי ג' ובעמדת התובעת והנתבעים ביחס אליה, וכן לאחר שהסכמי ההתקשרות הועברו לעיוני בלבד לפי בקשתי, נחה דעתי כי יש לחשוף את ההסכמים, למעט סכומי התמורה שסוכמו בהסכמים אלה.

כפי שכבר קבעתי, ההסכמים הנם רלוונטיים לטענות ההגנה ועל כן לנתבעים עומדת הזכות לחשיפתם ולעשות שימוש בהם כראיה בתיק זה (ובאותה נשימה נאסרת עליהם לעשות שימוש בהסכמים לכל מטרה אחרת). לתובעת אין זכות להתנגד לחשיפת ההסכמים וזאת שעה שהיא בעלת הדין שכנגד בתיק וכבר קבעתי כי המסמכים רלוונטיים להגנה.

גם לצדדי ג' אין זכות מוקנית למנוע חשיפת המסמכים. ביחס אליהם, השאלה הנה איזה אינטרס גובר במקרה דנא, זכות הנתבעים לגילוי המסמך שעשוי לסייע להם במשפט או זכותם של צדדי ג' לשמור על פרטיותם.

במקרים דומים נקבעו הדברים הבאים ביחס לאיזון שיש לערוך בין האינטרסים הנוגדים הנ"ל:

בבע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 20.6.05) נקבע: "מהאמור עולה, כי לאמות המידה המנחות לצורך איזון בין צרכי ניהולו של משפט צדק לבין הצגת חומר מוגן הכרוך בפגיעה בפרטיות מתווסף שיקול מיוחד כאשר מדובר במידע הנוגע לאדם זר להתדיינות המשפטית המתנהלת. בנסיבות אלה, נקודת האיזון מוסטת לכיוון הוספת משקל להגנה על הפרטיות, והתנאים לפגיעה בה מחמירים במיוחד. יש צורך, מצד אחד, לבסס את הרלבנטיות של החומר המבוקש, את החיוניות שבהצגתו לצורך המשפט, ואת העדרן של חלופות אחרות העשויות ליתן מענה לצורכי ההליך השיפוטי. במקרים מתאימים יש צורך בהוכחת חשש ממשי לקנוניה (סקולר, עמ' 774). בירורם של עניינים אלה יקשה בלא שמיעת עמדתו של הצד השלישי בטרם יורה בית המשפט על הצגת מידע מוגן הנוגע אליו".

ברע"א  6753/14 מרדכי סופר ואח' נ' ישראל פרל ואח' (פורסם בנבו, 20.1.15) נקבע: "מטענותיו של המשיב ניתן להבין שהתנגדותו לגילוי המסמכים מושתתת בעיקר על הטענה, לפיה חשיפת מכלול זיקותיו העסקיות תביא לפגיעה בפרטיותו, ובזכותם לפרטיות של צדדים שלישיים. הגנה מפני פגיעה בפרטיות היא אכן שיקול רלוונטי, העשוי להוביל לצמצום חובת הגילוי או אף להימנעות מהטלתה. ואולם, סוגיה זו לא התבררה בבית משפט קמא. כמובן שגם עניין זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ולא אתייחס לגופו של נושא זה. ברם, ראוי להזכיר בהקשר זה שלושה דגשים. ראשית, מכוח סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), רשאי בית המשפט להתיר מטעמים שיירשמו שימוש בחומר ראייתי שהושג תוך פגיעה בפרטיות. לפיכך, הפסיקה חזרה וציינה כי הפגיעה בפרטיות אינה ערך מוחלט (ראו, רע"א 7264/95 ראש קש מסחר 88 בע"מ נ' רוכביץ, פ"ד מט(5) 793, 795 (1996); ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563, 566 (1988)). שנית, לפי סעיף 35 לחוק הגנת הפרטיות, הוראות החוק אינן גורעות מהוראות כל דין אחר. בהתאם לכך, נפסק כי הוראות חוק הגנת הפרטיות אף אינן גורעות מחובותיו של בעל דין לפי תקנות 122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו, שם). שלישית, הדרישה כי המסמכים יהיו "ברשותו או בשליטתו" של בעל הדין מתקיימת גם כאשר מדובר במסמכים הנמצאים ברשות חברה שהיא בשליטת בעל הדין, וזאת אף אם החברה אינה בבעלותו המלאה (ראו, עניין לבייב, פיסקה 6; רע"א 7820/09 אבישר נ' Sabona Enterprises B.V, [פורסם בנבו] פיסקה 4 (1.12.2009))..."

ברע"א  8181/15 אריה את עופר עבודות בניה ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 31.1.16) נקבע: "בית המשפט המחוזי הסתמך אפוא על חוסר הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, ובעניין זה אינני סבור כמותו. עם זאת, שאלת הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים אינה עומדת לבדה; בית המשפט נדרש לבחון גם את מידת ההכבדה שגילוי המסמכים יטיל על הצד שכנגד, ולאזנה עם השאיפה לגילוי מרבי. במסגרת זו נבחנת הן ההכבדה הממונית והטרחה הנדרשת לאיסוף המסמכים, הן הפגיעה בפרטיות של הצד שכנגד ושל צדדים שלישיים או באינטרסים לגיטימיים אחרים שלהם (עניין גרבר, פסקה 8; עניין בן צבי, פסקה 13; עניין גלקסו, פסקה 6; רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' לוין, [פורסם בנבו] פסקאות 19-20 (13.10.2009)).

[...]