ת"א 17410-11-10 ת"א 113003/01

לפני שתי תביעות מאוחדות למתן חשבונות וצו עשה, ביחס לסכומים שהנתבע, שהיה שותפו של בעלה המנוח של התובעת (להלן: "המנוח") בנכס מקרקעין, קיבל כדמי שכירות.

א. רקע וטענות הצדדים.

1.התביעה הראשונה הוגשה במקורה על ידי המנוח (ת.א.113003/01) (להלן: "התביעה הראשונה"), ולאחר פטירתו תוקן כתב התביעה כך שהתובעת באה בנעלי בעלה המנוח.

2.התביעה השנייה (ת.א. 17410-11-10) (להלן: "התביעה השנייה") היא תביעה דומה המשתרעת על פני תקופת זמן מאוחרת יותר.

3.המנוח היה הבעלים של מחצית המניות בחב' ייצור חלפי פליטה בע"מ (להלן: "החברה"). בינואר 1983 רכש הנתבע מהחברה נכס מקרקעין שכלל אולם מסחרי (לא כולל הגלריה) (להלן: "הנכס"). הרכישה התבצעה כך שהנתבע רכש 50% מהזכויות עבורו, ו-50% - בנאמנות עבור המנוח. סוכם בין הצדדים כי עם דרישת המנוח, ירשום הנתבע על שם המנוח את מחצית הזכויות בנכס ויישא בעלויות העברת הזכויות האמורה. עד להעברת הזכויות, ייהנו שני הצדדים, בחלקים שווים, מפירות השכרת הנכס ויישאו בחלקים שווים בהוצאות החזקתו.

4.סמוך לרכישת הנכס, ביום 1.2.83, חתמו הצדדים על הסכם שותפות (להלן: "הסכם השותפות") בו נרשם, בין היתר, כי הנתבע רכש את מחצית הזכויות עבור המנוח וכי קיבל מהמנוח את התשלום בגין חלקו של המנוח (המבוא להסכם השותפות). על מנת להוציא לפועל את הסכם השותפות פתחו צדדים חשבון בנק משותף בבנק מזרחי.

5.סמוך לאחר מכן יצא המנוח עם אשתו לארה"ב, לאחר שחיסל את עסקיו בארץ.

6.באפריל 1987 מצא הנתבע שוכר לנכס, מר יוסף עמיר, וביום 1.4.87 חתמו המנוח והנתבע, כמשכירים, על הסכם השכירות, ומר עמיר - כשוכר. תקופת השכירות על פי ההסכם נקבעה ל- 60 חודשים. דמי השכירות שהתקבלו ממר עמיר חולקו בין הצדדים בחלקים שווים. לימים הפסיק מר עמיר לשלם את דמי השכירות, ובסופו של דבר פינה את הנכס לאחר הליכים משפטיים, ולאחר שקיבל, בגין החזר השקעותיו בנכס, מאת הנתבע, בשמו ובשם המנוח, 27,000$.

7.לאחר מכן, הושכר הנכס לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), על פי הסכם שכירות מיום 1.1.91, למשך 60 חודשים, בתמורה לדמי שכירות שנתיים בגובה של 40,000$.