ת"א 17260-04-12 עמותת גג לחיות ואח' נ' הררי ואח'

לפניי בקשת הנתבע לאפשר צירוף ראיה נוספת, בדמות בדיקת פוליגרף שלו ושל העד מטעמו (להלן: "הראיה הנוספת").

בתיק הושגה הסכמה דיונית כי המחלוקת תוכרע על פי תוצאות בדיקת פוליגרף. בדיקה כזו נערכה ולפי תוצאותיה לא נתגלו המבקש והעד מטעמו בה כדוברי אמת (להלן: "בדיקת הפוליגרף"). בתיק הוגשו כבר סיכומי הצדדים.

מדובר בתביעה בסכום של 231,990.6 ₪ בהקשר רשלנות נטענת בעבודות שיפוץ שביצע הנתבע במבנה בחזקת התובעת. התביעה שכנגד הנה בסכום של 168,286 ₪ בהקשר אי תשלום נטען של שכר עבודתו של המבקש בגין עבודות השיפוץ האמורות.

בבקשה נטען כי בית משפט רשאי לקבל את הראיה הנוספת גם בשלב מאוחר של ההליך ואף לאחר הגשת הסיכומים. הודגש כי הראיה הנוספת חיונית לירידה לחקר האמת; כי היא דרושה נוכח שבדיקת הפוליגרף בוצעה באופן לא מהימן ובנוסח השונה מהמוסכם; כי דחיית הבקשה תסב נזק ראייתי ודיוני רב למבקש וכי אין בהיעתרות לה משום הכבדה של ממש על הצד שכנגד ועל ניהול תקין של ההליך.

הנתבעת מתנגדת לצירוף הראיה הנוספת בטענה שכל תכלית הבקשה ליצור סחבת וכי היא מהווה מחזור של טענות שכבר טען המבקש בעבר.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין – נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה.

הבקשה מנוגדת חזיתית לסיכום הדיוני בין הצדדים לפיו התובענה תוכרע על פי בדיקת הפוליגרף.

הבקשה אף אינה מתכתבת עם שתי החלטות קודמות שהתקבלו לפיהן לא תבוטל בדיקת הפוליגרף.

כך, ביום 29.11.14 נתנה החלטה בבקשת הנתבע לפסילת תוצאות בדיקת הפוליגרף וביום 29.12.14 נתנה החלטה בבקשה לעיון חוזר לפיה שבתי ודחיתי את גישתו. החלטות מפורטות אלו מדברות בעד עצמן ומהוות חלק בלתי נפרד מהחלטה זו.

לפיכך, התרשמתי כי הבקשה חותרת תחת תוצאת ההסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים ונדחית בזאת.