ת"א 17246-12-10 ישראל ואח' נ' בע"מ מס' 57-004662-3 ואח'

רקע עובדתי:

1.מר משה ישראל, תושב העיר טבריה (להלן: "משה"), רכש יחד עם מר מראד אהליאב (להלן: "מראד"), את הזכויות בנכס מקרקעין הנמצא בעיר מגוריו, ברחוב העמקים, והידוע ורשום בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, כחלקות 53 ו- 54 בגוש 15102 (להלן: "הנכס"). על הנכס נבנה מבנה ובו מספר חנויות להשכרה (הסכם הרכישה צורף לכתב התביעה ושם הוא סומן א').

2.חברת דגי ישראל אגש"ח בע"מ (להלן: "דגי ישראל"), כשמה כן היא, אגודה שיתופית חקלאית העוסקת בייצוג קיבוצים העוסקים בענף המדגה בישראל. בזמנים הרלבנטיים לתביעה, דגי ישראל עסקה בשיווק דגים טריים.

בגין חוב שהגיע לדגי ישראל ממראד בסך 1,351,479 ₪, דגי ישראל שכרה את שירותיה של הנתבעת מס' 2 (להלן: "עו"ד וינר"), על מנת שזו תפעל לגביית סכום החוב הנ"ל. מקור החוב היה דגים שמראד רכש מדגי ישראל מבלי לשלם את מלוא תמורתם.

3.למען הסדר הטוב, וכפי שעולה מטיעוניהם של בעלי הדין, ראוי לציין כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי עו"ד וינר, מטעמה של דגי ישראל, כנגד מראד בגין החוב האמור, התנהל במשך פרק זמן מסויים לפניי, בתוקף תפקידי אז כראש ההוצאה לפועל בבית שאן. בגדרו של תיק ההוצאה לפועל האמור הוטל עיקול על זכויותיו של מראד בנכס ולימים, בעקבות בקשה שהוגשה על ידי עו"ד וינר, מטעמה של דגי ישראל, ניתנה על ידי ביום 1.12.2008 החלטה המורה על מינויה של עו"ד מרסי וינר ככונסת נכסים על זכויותיו של מראד בנכס. בהמשך לאותה החלטה ניתן על ידי, בתוקף תפקידו הקודם הנ"ל, צו האוסר על מראד ועל שותפו בנכס - משה, לבצע כל טרנסקציה, שיעבוד, או המחאת זכויות בנכס או בנוגע אליו, לרבות חתימה על הסכם מכר או שכירות עם צדדים שלישיים (נספח ג' לתצהיר התובע, ונספחים ו' ו ט' לתצהיר עו"ד וינר).

תמצית טענות התובע:

4.בכתב התביעה שהוגש על ידי משה, נטען על ידי האחרון כי בינו לבין שותפו בנכס, מראד, נחתם הסכם שבמסגרתו סוכם בין השניים על השכרת הנכס לצדדים שלישיים. עוד סוכם בין השניים כי התמורה שתתקבל בגין השכרת הנכס, לאמור – דמי השכירות, תשמש בראש ובראשונה לפרעון תשלומי הלוואה ע"ס 190,000 $, המובטחת במשכנתא שנרשמה על הנכס. עוד סוכם בין השניים כי כל תקבול עודף יחולק שווה בשווה בין משה לבין מראד. 

5.בהתאם לסיכום האמור, כך נטען, תשלומי ההלוואה נפרעו על ידי משה ומראד במועדיהם ובאופן מסודר החל ממועד רכישת הנכס ועד למועדים הרלבנטיים לכתב התביעה. כתוצאה מכך לא הצטברו בגין הנכס חובות כלשהם.

6.ביום 26.11.2008, בשל חוב שהגיע לדגי ישראל ממראד, ולאחר שהוטל לבקשתה של דגי ישראל עיקול על זכויותיו של מראד בנכס, הוגשה מטעמה של דגי ישראל ללשכת ההוצאה לפועל בבית שאן, בקשה למינוי כונס נכסים של זכויותיו המעוקלות הנ"ל של מראד בנכס. ביום 1.12.2008 ניתנה החלטה הנעתרת לבקשה ובהתאם נחתם כתב למינויה של עו"ד וינר ככונסת נכסים על זכויותיו של מראד בנכס. כמו כן, ולבקשת דגי ישראל, ניתנה החלטה האוסרת על שני הבעלים של הנכס, ובתוכם משה, לבצע כל טרנסקציה בנכס, לרבות שעבודו, המחאת הזכויות בו לאחרים וחתימה על הסכם מכר או שכירות עם צדדים שלישיים כלשהם (נספח ג' לכתב התביעה).

7.לשיטתו של משה, מאז קיבלה עו"ד וינר את כתב המינוי האמור, היא לא טרחה לעשות פעולה כלשהי ביחס לנכס, זאת חרף פניותיו החוזרות ונשנות של משה אליה בבקשה לביצוע פירוק שיתוף בנכס, בעין, ובקשותיו להשכרת הנכס לצדדים שלישיים לצורך קיום ההתחייבויות הרובצות על הנכס ותשלום החיובים השונים בגינו.