ת"א 17191-06-15 יאירי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

1.עסקינן בתביעה לצו עשה המורה לנתבע "ליתן לתובעת, אסמכתאות ביחס לפעולות" שבוצעו על ידה בחשבונה המתנהל בסניף הכרמל במהלך השנים 2010 עד 2012, כמפורט בסעיף 40 לכתב התביעה.

2.התביעה הוגשה ביום 8.6.2015 ועוד בטרם הוגש כתב הגנה נשלח ביום 5.7.2015 לב"כ התובעת חלקו הארי של המסמכים המבוקשים.

השלמה נשלחה בסמוך לראשית חודש נובמבר 2015 (לאחר הגשת כתב ההגנה וכתב תשובה) ולמעט מסמך אחד (לא ניתן להפיקו) הומצא לידי התובעת כל המבוקש.

3.בהינתן האמור לעיל, מוסכם על הצדדים כי הדיון בתביעה התייתר וכל שנותר להכרעה הוא עתירת התובעת לפסיקת הוצאות.

4.התובעת עומדת על פסיקת מלוא הוצאותיה - אגרת המשפט ושכר טרחת עורך דינה (בהתאם להסכם שכ"ט שהוגש) – זאת משלטענתה נאלצה לפנות לבית המשפט לאחר שכל ניסיונותיה, בין באופן אישי ובין באמצעות עורכי דינה לקבל את המבוקש העלו חרס.

לשיטתה, סופו של יום, קרי; המצאת המסמכים בסמוך לאחר הגשת התביעה, מלמד כאלף עדים על התנהלותו הבלתי תקינה של הנתבע, אשר נמנע במפגיע ממתן מענה לפניות באי כוחה במשך חודשים ארוכים והתעכב עיכוב בלתי סביר בהעברת המסמכים המבוקשים, דבר אשר חייבה בנקיטת ההליך המשפטי.

5.מנגד טוען הנתבע כי לא התעלם מבקשת התובעת, לא זלזל בה והתובעת אף עודכנה על ידי עובדין, מעת לעת, באשר לשלבי הטיפול בבקשתה ("לא היה זלזלול בגברת, המציאו לה מה שאפשר היה וזה לקח זמן" – עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 17.12.2015).

הנתבע מוסיף ומלין על התנהלות התובעת עצמה, אשר, לדידו, יכולה היתה להפיק בעצמה חלק מהחומר המבוקש.

6.הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, בהתאם להוראת סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 הן בעניין הוצאות ההליך והן בעניין עוגמת הנפש לה טוענת התובעת (זאת תחת הגשת תביעה נפרדת).

7.לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות ובמיוחד לטיעוני באי כוח הצדדים ולמסמכים שהוצגו, סבורה אני כי לאור התנהלות הנתבע עובר להגשת התביעה (כלל לא מצא להשיב לפניות באי כוח התובעת ואף דומה כי לא עשה מאמץ של ממש להיענות לבקשה ולספק את המבוקש) זכאית התובעת, אשר בפניה לא עמדה עוד כל ברירה אלא לנקוט בהליך משפטי, אשר אף התברר להיות יעיל ביותר, להחזר הוצאות, כמו גם לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות אלה ולפיכך מחייבת אני את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 23,000 ₪.