ת"א
בית המשפט המחוזי
|
17138-02-15
15/07/2016
|
בפני השופטת:
חנה קיציס
|
| - נגד - |
(התובעת):
אקסיטו שירותים בע"מ
|
(הנתבעת):
קבוצת מגנוליה תכשיטי כסף בע"מ
|
| החלטה |
1. לפני בקשה להורות למשיבה להשיב באופן מלא לשאלות בהתאם לתקנה 110 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), וכן בקשה לגלות, לפרט ולהעביר לעיון המבקשת מסמכים שונים בהתאם לתקנות.
2. ראשיתו של ההליך דנן, בבקשה לביצוע שטרות שהגישה המבקשת. בהתנגדות מטעמה טענה המשיבה כי המבקשת הפעילה לחץ ואיומים על אחד מהדירקטורים שלה, בעקבותיו חתם אותו דירקטור על הסכם שאינו מחייב את המשיבה ועל בסיס הסכם זה ניתנו למבקשת השיקים נשוא בקשת הביצוע, אשר נחתמו שלא כדין ובהעדר סמכות, כאשר המבקשת מודעת לאי הכשרות הנגועה במסמכים הנ"ל.
3.בהתאם להלכה, ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת ולכן נקודת המוצא היא, כי יש להבטיח גילוי רחב ומירבי ככל שניתן של מידע רלוונטי למחלוקת הנדונה בהליך וזאת במטרה לקבל את מלוא המידע שיסייע לבעל דין להוכיח את טענותיו או לסתור את עמדת יריבו וכן במטרה לקצר את הליכי הדיון (רע"א 557/00 אפרופים שיכון וייזום 1991 בע"מ נ' מדינת ישראל (07.05.2000); א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 251 (מהדורה 11, 2013)). הליך גילוי מסמכים מתנהל בשלב מוקדם של ההליך ולכן, נקבע, כי אין מבקש הגילוי נדרש להוכיח את רלוונטיות המסמכים שגילויים מבוקש בוודאות, ודי שיוכיח שהם עשויים להיות רלוונטים לבירור המחלוקת (רע"א 684/13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' עננה בע"מ (14.2.2013)).
4. במסגרת דרישה מס' 2.2.2 שנשלחה למשיבה ביום 20.4.16, נשאלה המשיבה, האם דיווחה במהלך ניסיונות ההנפקה/מכירה על ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים ו/או ביחס לזכויות המבקשת בהתאם להסכם הבונוס והסכם סיום ההתקשרות וכן נדרשה להמציא אסמכתאות בתמיכה לתשובתה.
המשיבה השיבה בתצהיר מיום 9.5.16, כי במסגרת ניסיון ההנפקה של המשיבה ניתן ביטוי להליכים תלויים ועומדים נגד המשיבה וכי המידע והמסמכים הרלוונטים לניסיון ההנפקה חוסים תחת הסכמי סודיות.
בתגובה לבקשה טענה המשיבה פעם נוספת, כי המסמכים הנ"ל חוסים תחת הסכמי סודיות וכי המסמכים הנ"ל אינם רלוונטים למחלוקת דנן, שהרי במסגרת ניסיונות ההנפקה ניתן ביטוי להליכים תלויים ועומדים נגד המשיבה. עוד טענה המשיבה, שהגילוי המבוקש נוגע למסמך משפטי שניתן למשיבה על ידי עורך דינה לגביו יש חיסיון על פי סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות") וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין").
5. אני דוחה את טענות המשיבה; המשיבה טוענת כי ההסכם מיום 13.1.13 (הסכם סיום ההתקשרות), לא נחתם כדין ורק לאחר מותו הפתאומי של מר אמיר קס ז"ל, בשנת 2014, התברר דבר חתימתו של ההסכם הנ"ל (סעיפים 23 ו- 34 להתנגדות לביצוע שטר שהגישה המשיבה). המשיבה מתכחשת לתוקפו של הסכם זה, ולחיוביה ע"פ השיקים שנתנו מכוחו. על כן ברי כי עמדת המשיבה באשר להסכם ולשיקים, כפי שבאה לידי ביטוי בהליכי ההנפקה או המכירה, רלוונטית למחלוקת.
הטענה כי מסמכים אלו חוסים תחת הסכמי סודיות/ יחסי עורך דין לקוח נטענה לראשונה בתגובה לבקשה, כאשר המשיבה לא פירטה מכוח אילו הסכמי סודיות חסויים המסמכים המבוקשים.
מקורו של חיסיון עורך-דין לקוח הוא בפקודת הראיות הקובעת בסעיף 48 כך:
"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון".
סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין קובע הוראה משלימה לסעיף 48 לפקודת הראיות, חובה אתית על עורך-הדין לשמור על החיסיון, כאשר הסעיף אוסר על עורך דין לגלות "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי".
הנטל להוכיח קיומו של חיסיון חל על הטוען לו (רע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל (9.12.2015;רע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (29.11.2012)). לצורך הוכחת קיומו של חיסיון, יש להוכיח את שני התנאים המנויים בס' 48 הנ"ל לפקודת הראיות (קיומם של יחסי עורך דין לקוח בעת קבלת המידע; וכי למידע או למסמך יהיה קשר ענייני לשירות המקצועי).
בענייננו, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה , להוכיח קיומו של חיסיון עו"ד-לקוח, ולכך יש להוסיף כי מדובר בטענה כבושה שנטענה בדיעבד וגם בכך יש ללמד שאין בה ממש.
לפיכך, תשיב המשיבה ביתר פירוט לשאלה תוך שהיא מתייחסת בפרוטרוט לדיווח אודות ההליך המשפטי בין הצדדים, בהליך ההנפקה/ מכירה. אם כן ניתן דיווח כאמור, יש לצרף כאסמכתא את אותו מסמך המתייחס למבקשת ( פרטים אחרים יושחרו).