ת"א 16925-11-15 תורה נ' משרד החינוך ואח'

לפני בקשה למתן חסינות למשיב מס' 6, ראש מועצה מקומית קצרין, בהתאם לסעיף 7ג לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין").

המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") הקימה והפעילה אולפנה לבנות בקצרין. המשיבה הגישה נגד יתר המשיבים תביעה כספית על סכום העולה על 5.8 מיליון ₪, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב מעשיהם ומחדליהם של המשיבים, אשר גרמו לסגירת האולפנה. בין היתר נטען, כי המשיבות 4 ו- 5 כתבו דו"ח פדגוגי שקרי, והמליצו לבטל את הרישיון שיש בידי המשיבה להפעלת האולפנה. לגבי המשיב מס' 6 נטען, כי הוא ביחד עם המשיב מס' 3 הערימו קשיים, הסיתו הורים, פיתו מורים, הורים ותלמידים לעבור לאולפנה החדשה ישנה שתוקם. המשיבה הוסיפה וטענה בכתב התביעה, כי כל הנתבעים יצרו יחדיו מצג שווא ושיקרי בפני הורים, מורים ותלמידים ולפיו האולפנה כפי שתפקדה אינה זכאית לקבל רישיון הפעלה לקראת שנת הלימודים הבאה.

המועצה המקומית קצרין, שאינה צד להליך ושהמשיב מס' 6 עומד בראשונה, הגישה בקשה לפי סעיף 7ג לפקודת הנזיקין, בה ביקשה לקבוע כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 7ג לפקודה להכיר בקיומה של חסינות של עובד ציבור. בהתאם לכך, ביקשה המבקשת לדחות את התביעה נגד המשיב מס' 6, לצרפה לכתב התביעה כנתבעת נוספת ולקבוע, כי אם בית המשפט ימצא כי המשיב מס' 6 נושא באחריות לנזקי המשיבה, אחריות זו תוטל עליה. המבקשת טענה, כי המעשים המיוחסים למשיב מס' 6 בוצעו על ידו, אם בכלל, במסגרת תפקידו כראש המועצה המקומית, וכי לא מתקיים במקרה דנן הסייג, שעניינו ביצוע המעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו. מכאן, כך נטען, יש לקבוע כי מתמלאים התנאים להכיר בקיומה של חסינות.

בכתב התגובה שהוגש על ידה, התנגדה המשיבה לבקשה. לטענתה, "פסקי הדין שציטטה המבקשת בבקשתה ייתכן ויש בהם כדי לאפשר למשיב מס' 6, לקבל סיוע משפטי מהמועצה המקומית קצרין – קרי המבקשת – אך אין בהם כדי לפטור את משיב 6 מאחריותו לתוצאות מעשיו" (סעיף 11 לתגובה). נטען עוד, כי "מדובר בתביעה המייחסת למשיב 6 מעשים שהוא עצמו עשה ולכן חובת הצדק מחייבת, כי התביעה תתברר בפני בית המשפט הנכבד, לפני קבלת החלטה כלשהי המתייחסת למשיב 6". המשיבה הוסיפה וטענה, כי החלטת המשיב לחסל את פעילותה של המשיבה בקצרין נבעה מתוך שיקולים זרים ובחוסר תום לב. על כן, התנגדה המשיבה לדחיית התביעה נגד המשיב אם כי הודיעה, כי אין היא מתערבת בזכויות המשיב במועצה אם יש לו כאלה, ועל כן היא השאירה לשיקול דעת בית המשפט אם לצרף את המבקשת כנתבעת בתיק.

דין הבקשה להתקבל.

בפסק הדין שניתן בע"א 775/11, 1649/09 פלקסר נגד מדינת ישראל התווה בית המשפט העליון את הדרך הדיונית שלפיה על בית המשפט לברר בקשה המוגשת על ידי הרשות (בענייננו – רשות מקומית) להכיר בחסינות של עובד ציבור בהתאם לסעיף 7ג לפקודת הנזיקין, את השיקולים שעל פיהם על בית המשפט לבחון בקשה כאמור לגופה וכן את נטלי ההוכחה. בין היתר נקבע, כי בקשה המוגשת על ידי רשות להכיר בחסינות של עובד הרשות תידון בדרך שבה דן בית המשפט בבקשה בכתב בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים. עוד נקבע, כי אין הכרח שבמסגרת הדיון בבקשה ייחקרו המצהירים על תצהיריהם והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט בהתחשב בנסיבות העניין ובעמדות הצדדים בעיין זה, לרבות בשאלה אם ביקשו הם לחקור את המצהירים והאם קיימת הצדקה עניינית לחקירה מעין זו. בית המשפט העליון קבע עוד, כי הנטל להוכיח כי הסייג להכרה בחסינות של עובד הרשות מתקיים מוטל על המשיב ועל כן, עליו לצרף לתגובתו תצהיר המפרט את העובדות המהוות בסיס להוכחת הסייג הנטען.

לענייננו, המשיב לא צירף לתגובתו תצהיר להוכחת הסייג לתחולת החסינות של המשיב מס' 6. די בכך כדי להביא לדחיית ההתנגדות ולאישור הבקשה, שכן בהעדר תצהיר, אין המשיבה יכולה להוכיח את העובדות המקימות את הסייג להכרה בחסינותו של המשיב מס' 6. יתרה מכך, מעיון בתגובה ובציטוטים שהובאו לעיל מתוך התגובה ניתן להיווכח, כי המשיבה אינה טוענת להתקיימות הסייג לתחולת החסינות. היא אינה טוענת, כי המעשים המיוחסים למשיב נעשו בכוונה לגרום נזק למשיבה, או מתוך שוויון נפש שנזק כאמור ייגרם, ולא טענה כי המעשים והמחדלים המיוחסים למשיב מס' 6 לא נעשו במהלך ותוך כדי מילוי תפקידו כראש המעוצה. המשיבה טענה, כי מעשים ומחדלים אלה, שהיא מייחסת למשיב מס' 6 מטילים עליו אחריות בנזיקין, ואין מקום לפטור אותו מחובה זו. טענות אלה, אף אם היו מגובות בתצהיר, אין בהן כדי להסיר את החסינות שסעיף 7ג לפקודת הנזיקין מעניק לעובד הרשות, שכן אין בהן כדי להוכיח התקיימות התנאים של הסייג לתחולת החסינות.

בהקשר זה יש לציין, כי בניגוד למה שניתן להבין אולי מהנטען בתגובה, ההכרה בחסינות אינה חוסמת את דרכה של המשיבה להוכיח את המעשים והמחדלים שהיא מייחסת למשיב מס' 6, אינה חוסמת את הדרך הפניה להוכיח את אחריותו של המשיב לנזקים הנטענים על ידה, והיא עדיין יכולה לעשות כן כאילו המשיב נותר נתבע בתביעה. ההכרה בחסינות בנסיבות אלה משמעה שאת האחריות שניתן היה להטיל על המשיב מס' 6, לולא החסינות שהוענקה לו, תוטל על המבקשת והיא זו שתישא בעול הנובע מכך.

אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה וקובע כי מתקיימים התנאים להכרה בחסינות בהתאם לסעיף 7ג לפקודה בכל הנוגע לתביעה שהוגשה נגד המשיב מס' 6. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה נגד המשיב מס' 6 (הנתבע מס' 3 בתביעה העיקרית). בהתאם לכך, הנני מורה על צירוף המבקשת, מועצה מקומית קצרין, כנתבעת בתביעה, והיא תישא בכל אחריות שתוטל על המשיב מס' 6, אם תוטל.