ת"א 16910-01-16 אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ נ' אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ ואח'

1.לפני בקשת התובעת העותרת כי אורה להוציא מתיק בית המשפט מסמכים וחוות דעת אשר הוגשו על ידי הנתבעים ביום 29.1.17 (להלן – הבקשה).

הנספחים שהוצאתם מבוקשת צורפו לתצהירו של הנתבע מס' 2, מר טארק סעיד (להלן – הנתבע 2) כנספחים א'-ו', י'-י"ב, י"ד-ט"ז, י"ח, כ-כ"א2, כ"ב-כ"ד, כ"ז-ל"ח.

חוות הדעת שהוצאתן מבוקשת הן חוות דעתו של רו"ח בוטרוס שחאדה וחוות דעתו של רו"ח שגיא בן שלוש.

טענות התובעת:

2.המסמכים שהוצאתם מבוקשת לא גולו במסגרת הליך הגילוי והעיון במסמכים שהתקיים בין הצדדים. כמו כן, יש במסמכים הנ"ל משום הרחבת חזית, הם בגדר עדות סברה ועדות מפי השמועה, הם עומדים בניגוד לכלל לפיו בעל דין לא יטען טענות עובדתיות סותרות, והם אף אינם רלוונטיים. בנוסף, נטען כי הגשת המסמכים בכמות ובהיקף שהוגשו (עשרות מסמכים הכוללים מאות עמודים), ימים ספורים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות, ובמיוחד כאשר אלה כוללים מסמכים שלא היו בשליטת התובעת, כגון מאזנים של הנתבעת, מונעת מהתובעת אפשרות להיערך כיאות לדיון ואף פוגעת בזכויותיה הדיוניות.

יתר על כן, ב"כ הנתבעים שלח לב"כ התובעת בדואר אלקטרוני 43 קבצים של המסמכים ביום 24.1.17, מספר ימים לפני הגשת התצהיר וחוות הדעת ואף כי התובעת הודיעה על התנגדותה לשימוש במסמכים ודרשה כי ככל שהנתבעים יבקשו להגישם, יגישו בקשה מתאימה לבית המשפט למתן היתר – פעלו הנתבעים בחוסר תום לב תוך שהם מתעלמים מעמדת התובעת, לא הגישו כל בקשה כנדרש על פי הדין וצירפו בלא כל אומר את המסמכים לתצהירו של הנתבע 2.

3.הבקשה להוצאת מסמכים העומדים בניגוד לכלל האוסר העלאת טענות עובדתיות סותרות, וכן בשל העדר רלבנטיות, מתייחסת לחוות הדעת שהוגשו על ידי הנתבעים, הנסמכות על מאזניה של התובעת, ואשר נועדו לתמוך בטענת הנתבעים כי לתובעת אין ולא היה מוניטין בשם המסחרי "אולמי דאוד". עמדת התובעת היא כי טענה זו עומדת בסתירה לטענת הנתבעים כי רכשו מוניטין מהתובעת ובנוסף אין להתיר את הגשת חוות הדעת, בהיותן בלתי רלבנטיות. הקביעה בדבר העדר הרלבנטיות מקורה בהחלטת בית משפט זה מיום 8.8.2016 ובהחלטה מיום 9.11.2016 שניתנה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 6955/16 (שהוגשה על ההחלטה מיום 8.8.16), בבקשת הנתבעים לגילוי מסמכים. בהחלטות אלו נקבע כי דוחות כספיים ומאזנים של התובעת אינם רלבנטיים ולא ישמשו לצורך הכרעה בשאלת קיומו של מוניטין מהסיבות שפורטו בהרחבה בהחלטות בית משפט זה ובית המשפט העליון.

4.במסגרת הדיון בבקשה נטען על ידי התובעת כי נוכח התנהלות הנתבעים – לא נותר בידי התובעת פרק זמן ראוי להיערך לדיון ההוכחות הקבוע ליום 7.2.17 ולפיכך התבקשה דחייתו.

טענות הנתבעים:

5.הנתבעים טוענים, מנגד, כי אין בטענותיהם משום העלאת טענות עובדתיות סותרות, שכן התובעת היא זו שהציגה מצג שווא בעת חתימת הסכם השכירות ומתן האופציה לרכישת הנכס לפיו קיים לה מוניטין. באשר להחלטת בית משפט זה ולהחלטת בית המשפט העליון בכל הנוגע לבקשה לגילוי ועיון בדוחות הכספיים ובמאזני התובעת, נטען כי החלטת בית המשפט העליון לא סתמה את הגולל על האפשרות להוכיח העדר מוניטין אף על בסיס מאזני התובעת. אמנם בית המשפט העליון לא איפשר לנתבעים לקבל את המסמכים האמורים מהתובעת בהליך גילוי מסמכים, אך משעה שמסמכים אלה הגיעו לידי הנתבעים, רשאים הם להשתמש בהם.

עוד טוענים הנתבעים כי מסמכים אלה נועדו לסתור טענות שהעלתה התובעת בתצהיר מטעמה, והם אף היו מונחים בפני המומחה מטעם התובעת (טענה זו הוכחשה על ידי התובעת, כאשר לגרסתה, העד המומחה מטעמה אך ורק העריך את שווי הנכס שנמכר על ידי בעל המניות של התובעת לנתבעים, ולא התייחס כלל להכנסותיה של התובעת).

6.אשר ליתר המסמכים – בעיקרו של דבר מדובר במסמכים שונים שהנתבעים הניחו ידיהם עליהם מרשם החברות, הנוגעים לרישום בעלי מניות, מנהלים שעבודים וכיו"ב בתובעת ובחברות הקשורות אליה. הנתבעים טוענים אפוא כי הם רשאים לצרפם באשר הם בידיעת ובשליטת התובעת.

7.את האיחור בהגשת המסמכים, מנמקים הנתבעים בכך שהללו לא היו בשליטתם, כי לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט העליון, פעלו בשקידה על מנת להשיגם, וכי לכל הפחות מטעמי צדק ועל מנת שלא לקפח את הגנת הנתבעים ולסייע בגילוי האמת, יש להתיר הגשתם. עוד הוסיף ב"כ הנתבעים כי בשל טעמים אישיים, עו"ד מנסור, המטפל בתיק זה דרך קבע, לא יכול היה להגיש בקשה מסודרת במועד להתרת צירוף המסמכים, אך על בית המשפט לשקול את הנזק העלול להיגרם לתובעת מהגילוי המאוחר לעומת הנזק שייגרם לנתבעים.

דיון והכרעה:

8.לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ונתתי דעתי לטענותיהם של הצדדים סבורני כי יש מקום לקבל את הבקשה ברובה.

9.אשר לחוות הדעת שהוגשו על ידי הנתבעים, המתבססים על דוחותיה הכספיים ומאזניה של התובעת, סבורני כי חוות דעת אלה אינן עולות בקנה אחד עם החלטתי והחלטת בית המשפט העליון, לפיה דוחות כספיים ומאזנים של התובעת אינם רלבנטיים, בנסיבות הקונקרטיות של התובענה דנן, ועל כן לא יכולים לשמש לצורך הוכחת קיומו של מוניטין לתובעת בשם המסחרי "אולמי דאוד". אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי החלטת בית המשפט העליון נוגעת אך ורק לבקשה לגילוי ועיון במסמכים, וכי משעה שהגיעו אליהם המסמכים שלא באמצעות התובעת, רשאים הם להסתמך עליהם. טענה זו לא רק שאינה מתיישבת עם החלטתי בדבר העדר רלבנטיות, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון, אלא אף יש בה משום התרסה בוטה כלפי החלטתו המפורשת של בית המשפט העליון.

10.למעלה מן הצורך אציין, כפי שכבר צוין על ידי בהחלטתי מיום 8.8.16, כי טענת הנתבעים לפיה אין בידי התובעת מוניטין בשם המסחרי "אולמי דאוד", עומדת בסתירה לטענתה כי רכשו מהתובעת את המוניטין בשם המסחרי "אולמי דאוד", ואף מטעם זה אין מקום לקבל את חוות הדעת שמטרתן לתמוך בטענה כי לא קיים מוניטין או כי שוויו אפסי.