ת"א 16871-10-10 בן יעקב ואח' נ' חליווה ואח'

לפני תביעה לסילוק יד מחמת פלישה שייחסו התובעים לנתבעים ברכוש המשותף של נכס מקרקעין.

א.ההליך והצדדים לו

1.חלקה 19 בגוש 11298, הידועה גם כרחוב גאולים 48 בזיכרון-יעקב, נתונה כולה בבעלות קרן קיימת לישראל (להלן הנכס). הנכס, שהזכויות בו רשומות בפנקסי המקרקעין, מחולק לשלוש חלקות-משנה: תת-חלקה 2 שזכויות החכירה בה הוקנו לבני-הזוג התובעים (להלן חלקת התובעים), תת-חלקה 1 שזכויות החכירה בה נרשמו על-שם בני-הזוג הנתבעים (להלן חלקת הנתבעים), ותת-חלקה 3 ששטחה 742 מ"ר ושהינה רכוש משותף לחלקת התובעים ולחלקת הנתבעים (להלן הרכוש המשותף). לכל אחד מהצדדים מחצית מן הזכויות ברכוש המשותף. אין מחלוקת על העובדות הללו, שנלמדות גם מנסח הרישום – נסח שהנתבעים לא חלקו על נכונות תוכנו [ראו למשל סעיף 2 בכתב-ההגנה וסעיף 4 לתצהיר הנתבעים].

2.כל אחד מהצדדים מתגורר ביחידה שנבנתה בחלקתו. המחלוקת נסבה על אופן חלוקתו של הרכוש המשותף, באמצעות הגדר הבנויה בנכס (להלן הגדר). לטענת התובעים, הוצבה הגדר באופן שמקנה לנתבעים חזקה ושימוש יחודיים בשטח שעולה על מחצית שטחו הכולל של הרכוש המשותף, והכול על חשבון התובעים ותוך גריעת אותו שטח מחלקם ברכוש המשותף (להלן שטח המריבה). על רקע זה הוגשה התביעה, בה עתרו התובעים להורות על סילוק יד הנתבעים משטח המריבה. לטענת התובעים, שנתמכה בחוות-דעת מומחה, שטח המריבה בן 45 מ"ר. לנתבעים ניתנה רשות להתגונן נגד התובענה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, בהסכמה.

3.לאחר שהוגשו ראיות הצדדים הוסכם כי השאלות המשפטיות שעליהן נסמכה הגנת הנתבעים תוכרענה תחילה, זאת כדי לייעל ולפשט את הבירור. על-פי הסכמה זו הוגשו סיכומים וניתנה החלטה נושאת תאריך 2.8.2013 שקבעה את גדר המחלוקת העומדת לבירור והכרעה.

ב.גדר המחלוקת

1. הנתבעים לא חלקו על עצם זכותם הקניינית של התובעים למחצית הרכוש המשותף ששטחו הכולל, כשטח תת-חלקה 3, הוא 742 מ"ר (להלן החלוקה הקניינית). הנתבעים לא חלקו על האפשרות כי הגדר שהוקמה בנכס – גדר שיצרה גבול פנימי בחלקת הרכוש המשותף תוך חלוקתו ל'צד דרומי' המצוי בחזקת התובעים ו'צד צפוני' שבחזקת הנתבעים – קבעה חלוקה פיסית שאינה תואמת את החלוקה הקניינית (להלן החלוקה הפיסית).

    

2. הנתבעים אחזו בדעה שיש לדחות את התביעה, ליתן תוקף לחלוקה הפיסית ולהעדיפה על-פני החלוקה הקניינית, תוך מתן היתר להם להחזיק ולהשתמש בחלק שעולה על מחצית שטחו של הרכוש המשותף, בשל טעמים אחדים: ראשית, מאחר שהסכמה על-אודות החלוקה הפיסית גובשה בטרם רכשו התובעים את זכויותיהם בנכס, והסכמה זו מחייבת את התובעים; שנית, משום שהתובעים בהתנהגותם הכשירו את מיקום הגדר והסכינו עמה, באופן שמונעם לדרוש את התאמת החלוקה הפיסית שיצרה הגדר לחלוקה הקניינית; לבסוף, מטעמי מניעות אשר נעוצים בדוקטרינת השיהוי ובעקרון תום-הלב. פלוגתות אלה הותוו, בהסכמתם של הצדדים, בהחלטה מיום 11.3.2013, והן נובעות מכתבי-הטענות.