ת"א 16810-02-14 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' מרום מרציאנו

• התביעה שבפני הינה תביעה לתשלום דמי שכירות חודשיים (בתוספת הוצאות גבייה, אחזקה ושירותים משותפים), שהגישה משכירת נכס נגד שוכר נכס.

  התביעה הוגשה ביום 04.02.2014.

  בכתב התביעה נטען כי הנתבע פיגר בתשלום דמי שכירות והחזקה החל מ – 01/07 ועד 08/13 וכי חובו (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), מסתכם בסך של 92,966 ₪.

• בתיק ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע אשר בוטל בהמשך. בהזדמנות הראשונה, בבקשה לביטול פסק הדין, טען הנתבע בין היתר להתיישנות התביעה כולה/חלקה. הנתבע טען שם כי בכתב התביעה נטען כאילו החוב הוא משנת 2007 בעוד שהוא חושב בפועל החל משנת 2000. במסגרת כתב ההגנה חזר הנתבע על טענות אלו.

• לאור טענות הנתבע הוריתי לתובעת להגיש תצהיר עדות ראשית מפורט לגבי החוב ועצם חישובו, תוך ציון ברור של השנים אליהן מתייחס החוב נשוא התביעה.

• בעקבות החלטה

זו הגישה התובעת תצהיר ערוך על ידי גב' אורית בלזר, רכזת גבייה אצל התובעת. בתצהיר נרשם ברורות כי התביעה אשר הוגשה הינה תביעה כספית בגין אי תשלום דמי שכירות ודמי אחזקה לתקופה שמיום 01.01.07 ועד ליום 31.08.13 (ראה סעיף 3 לתצהיר). בתצהיר נרשם גם באופן מפורט החוב הנטען לכל שנה ושנה, כאשר פורט גם החוב הנטען בגין שנים קודמות לשנת 2007.

במסגרת דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 12.11.15, הבהירה שוב ב"כ התובעת, בעקבות שאלות בית המשפט, כי החוב נשוא התביעה הינו חיבור של סעיפים 7 – 13 לתצהיר, כלומר חוב בין השנים 2007 – 2013. באת כוח התובעת הבהירה שציינה בתצהיר גם את החוב לגבי שנים קודמות, רק על מנת ליתן בפני בית המשפט את התמונה המלאה. וראו הציטוט המדויק של דבריה: "...התביעה היא אך ורק בין השנים 2007 עד 2013. החוב נשוא התביעה הוא חיבור של סעיפים 7 – 13 לתצהיר. כלומר חוב בין השנים 2007 – 2013 – 94,000 ₪. ציינו את זה אחורה כדי לתת את התמונה המלאה" (עמ' 7 שורות 15 – 16). ואכן חישוב החוב המופיע בסעיפים 7 – 13 לתצהיר, בהם מפורט החוב הנטען בין השנים 2007 - 2013, בחלוקה לכל שנה ושנה – מסתכם לסכום קרוב מאוד לסכום התביעה (סכום התביעה הינו 92,966 ₪ בעוד שחיבור הסכומים המפורטים בסעיפים הנ"ל מגיע לסך של 95,778 ₪).

על אף האמור הודיע ב"כ הנתבע כי הוא עומד על טענת ההתיישנות ובעקבות כך הנחיתי אותו להגיש בקשה נפרדת בעניין זה. בקשה כזו אכן הוגשה והיא נשוא החלטתי זו.

בבקשה טוען הנתבע כי הוא מבקש מחיקת החוב בגין שנים מסוימות הנופלות בגדר התיישנות החלה על החוב. אם יקבע כי תאריך הפסקת ההתיישנות הוא מועד הגשת התביעה, להבדיל ממועד המצאתה לנתבע, אזי כל חוב שקודם לתאריך 04.02.2007 אמור להימחק מהתביעה. כן טוען הנתבע כי הגשת תביעת הפינוי איננה עוצרת את מרוץ ההתיישנות ומפרט את הרציונאל המונח ביסוד ההתיישנות. הנתבע מוסיף ומציין כי בכל מקרה חל שיהוי רב על ידי התובעת בגביית חובות הנתבע הנטענות במועדים שבין שנת 2000 לשנת 2007.