ת"א 16772-08-14 גראומן ואח' נ' טולדנו ואח'

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בנוגע לסיום ההליך בעניינו של הנתבע 2 אני קובעת כדלקמן:

1. התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. התובע והנתבע 1 הגיעו להסכמות בדבר סיום המחלוקת בינהם. על פי הסכמות אלה, קיימת אפשרות כי בעוד שנה ויותר ייתבע הנתבע 1 בשנית בשל יתרת החוב שלא שולמה על ידו. אין מקום לחייב את הנתבע 2 להסדר מסוג זה, לו לא נתן את הסכמתו. הנתבע 2 זכאי כי עניינו יתברר כעת, אולם מאחר שעל פי ההסדר בין התובע לבין הנתבע 1, החייב העיקרי אמור לשלם את חובו, אין מקום לשמוע כעת את ההליך כנגד הערב והתובע אף אינו מבקש לעשות כן.

2. בנסיבות אלה, יש מקום לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 ולא למחוק אותה וכך אני מורה.

3. אשר להוצאות. התובע והנתבע 1 לא שיתפו את הנתבע 2 בגישור שניהלו ועל כן לא ניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו בנוגע להוצאות. טענת התובע כי לא היה מסכים לוותר על אותו חלק מחובו אילו סבר כי יחויב בהוצאות, איננה ממין העניין. התובע לא יכול היה להניח כמובן מאליו כי לא יידרש לשלם הוצאות לנתבע 2 ואילו רצה להתנות הסכמתו להסדר עם הנתבע 1 בהסכמה כזו של הנתבע 2, היה עליו לקבוע זאת מפורשות בהסדר הגישור או לצרף את הנתבע 2 להליך הגישור.

4. עם זאת, אין ספק כי דחיית התביעה כנגד הנתבע 2 כעת חלף בירורה, חוסכת לנתבע 2 את ניהול ההליך ועל כן אני סבורה כי יש לפסוק לו הוצאות, אולם בסכום נמוך שישקף את העובדה כי לא נדרש לברר את ההליך אשר הסתיים בשלבים מוקדמים.

5. על כן אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ אשר התובע ישלם לנתבע 2 תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

6. משהתביעה כנגד הנתבע 2 נדחית, הודעת הצד השלישי שהגיש הנתבע 2 כנגד הנתבע 1 נדחית אף היא. הנתבע 1 לא ביקש הוצאות ועל כן הודעת הצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות.

7. המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

    

   ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.