ת"א 16639-11 מ פינגרש ושות בע"מ נ' רבין ואח'

זוהי תביעה כספית ע"ס 692,360 ₪ שהגישה התובעת - חברה העוסקת בין היתר בשיווק, הפצה ומימון של מוצרים פרא-רפואי לרשתות הפארם, בתי מרקחת, מכונים אורטופדיים וקופות חולים, נגד הנתבעים כפי שיפורט להלן.

תמצית טענות התובעת

1. נתבעים 1 ו-2 היו בתקופה הרלוונטית הבעלים, המנהלים, מורשי החתימה ובעלי השליטה בנתבעת 5 (להלן: "חממית"), באמצעותה עסקו ביבוא כריות חימום, מדי חום, משקלים ממותגים בסימן המסחרי של וולט דיסני, נעלי בית מתחממות, ומוצרים נוספים, (להלן: "המוצרים"). נתבע 1 היה הבעלים של חממית וכיום מנהל את נתבעת 3 אליה, לטענת התובעת, העתיק את פעילותה של חממית. נתבע 2 כבעלים של חממית עסק ביבוא בקבוקי מים של חברת "פאשי" ולטענת התובעת, ממשיך לייבא את מוצריה באמצעות עסק שהוא מנהל ושולט בו -נתבע 4 בשם ח.א יבוא ושיווק שנפתח ונרשם על שם אשתו חגית תובל .

נתבעת 3 עוסקת ביבוא כריות חימום שמנהלה מיכה קירשנבאום, אך לטענת התובעת, נתבע 1 הוא הרוח החיה בה, מנהל ומפעיל אותה.

2. התובעת זכתה בפסק דין שניתן בתיק אזרחי 1993-06-11 בבית המשפט בראשל"צ ביום 10.1.12 ע"ס 744,336 ₪, נגד חממית שבבעלות נתבעים 1 ו-2, בגין כספים שהעבירה התובעת לחממית ולא קיבלה תמורה. טוענת התובעת, שנתבעים 1 ו-2 העתיקו את פעילות חממית לחברות אחרות (נתבעות 3-4) שבשליטתם העקיפה או תחת ניהולם והותירו את חממית חדלת פירעון, מה שגרם לתובעת לעמוד בפני שוקת שבורה בגביית סכום פסה"ד.

3. הקשרים העסקיים בין הצדדים החלו לאחר שנחתם זיכרון הדברים שאינו נושא תאריך, לשיתוף בין התובעת לחממית וחברה זרה נוספת שהקימו נתבעים 1 ו-2 בהונג-קונג. זיכרון הדברים נחתם לאחר מו"מ בין הצדדים ונתבעים 1 ו-2 חתמו על זיכרון הדברים באופן אישי, ולאחר מכן נחתם הסכם ביום 27.7.10 בין התובעת לחממית באמצעות נתבעים 1 – 2, בו נקבע בין היתר, שהצדדים יקימו עסק לשיווק בלעדי של מוצרי חממית בישראל. חממית הייתה אמונה על יצור המוצרים וביצוע העסקאות והתובעת על מימונם. טוענת התובעת, שבעת חתימת ההסכם היו נתבעים 1 ו-2, שהינם אנשי עסקים מיוצגים על ידי עו"ד וידעו על מה חותמים.

4. התובעת העבירה לחממית סך של כ -2 מיליון ₪, ולאחר שחממית קיבלה מהסופר פארם כספים בתמורה למוצרים שמכרה, היא הודיעה לתובעת באופן חד צדדי על הפסקת ההתקשרות ביניהם. נתבעים 1 ו-2 התחייבו להחזיר לתובעת את הכספים שהשקיעה, באמצעות קיזוז כספים שהתובעת הייתה אמורה לשלם לחממית בגין רכישות שביצעה ושאינן קשורות להסכם. עפ"י ההסכם, חממית אמורה הייתה להשיב לתובעת 800,000 ₪ מתוכם העבירה באיחור 338,000 ₪.

בפגישה שהתקיימה בין התובעת וחממית הודו נתבעים 1 ו-2 שחממית חייבת לתובעת את יתרת החוב, אך לאור קשיים כלכליים אין בכוונתם לשלם את מלוא החוב אלא רק 335,331 ₪ והתובעת סירבה להצעה.

בנוסף, טוענת התובעת, שבין הרכישות שרכשה מחממית שלא במסגרת ההסכם, היא רכשה מכשירים למדידת משקל, אך סופקו לה מכשירים פגומים ולא בהתאם למוסכם.

5. התובעת עותרת להרמת מסך ההתאגדות מחממית לנתבעים האחרים, לאור העובדה שנתבעת 3 מנוהלת ע"י נתבע 1, נתבעת 4 מנוהלת על נתבע 2, נתבעת 3 תלויה במומחיות ושיקול הדעת של נתבע 1 ו-5 ונתבעת 4 תלויה במומחיות בשיקול הדעת של הנתבעים 2 ו-5.

לטענת התובעת, נתבעים 1 ו-2 עשו במהלך ניהול התיק, ככל יכולתם כדי למשוך את ההליכים ולהרוויח זמן כדי להבריח את נכסי חממית ולהעתיקם לנתבעות 3 ו-4, שהחלו לעבוד בסמוך להפסקת פעילותה של חממית מה שמהווה הונאה, גזל ומרמה. נתבעים 1 -2 כמנהלי חממית חתמו על ההסכם בשמה וידעו שהיא לא תוכל לפרוע את חובותיה ושהיא לא תוכל לעמוד בתשלום החובות. בדיעבד נודע לתובעת שבעת שחממית חתמה על ההסכם עמה, באמצעות נתבעים 1 ו-2, חממית כבר הייתה בקשיים כלכליים ומאזנה בשנת 2010 היה שלילי והסתיים בהפסדים מה שמצביע שפעלו במרמה כלפי התובעת. עוד לטענתה, ההיקף העצום של הרכישות שביצעו נתבעים 1-2 עבור חממית, גרמו לה לחדלות פירעון. העתקת פעילותה מהווה ניסיון להתחמק מתשלום החובות ומצביעה על תרגיל עוקץ שלהם.

6. טוענת התובעת, שבדיעבד הסתבר לה שבעסקה במסגרת ההסכם עם סופר פארם היה גורם שלישי שנגס ברווחי התובעת והכל ללא ידיעתה.